שוב זה קורה. נמל ברצלונה שהיה השער לתרבות ולסחר, הופך נקודת זינוק ל"משט הסיוע" הגדול. יותר מ-70 אלף כלי-שיט של ארגוני סיוע שונים, ביניהם ספינה של ארגון הגרינפיס שהחליט, כפי הנראה, שזיהום הים בטרור חשוב יותר מהגנה על לוויתנים. יותר מאלף פעילים, (לא, לא פוליטיים, חס וחלילה), יוצאים ברובם מברצלונה, וחלקם לנמלים אחרים מאירופה הצדקנית, "להחזיר את הלב לעזה".
מעניין שהלב שלהם תמיד פועל בכיוון אחד ופועם בקצב של מדינה שבעבר, במהלך ההיסטוריה האפלה של האנושות, כללה את אמנות הגירוש ואת האינקוויזיציה. יש משהו אירוני להפליא בכך שדווקא הספרדים, אלה החתומים על אחד הפרקים החשוכים ביותר בהיסטוריה של אכזריות ורדיפה דתית, מטיפים לנו כעת על הומניטריות. האם אין זה צורך נפשי עמוק לכפר על עוונות העבר באמצעות רדיפת היהודים בהווה? האינקוויזיטורים הספרדים המודרניים לא עוטים גלימות אדומות או שחורות. הם אוחזים בשלטים "open arms" ומפליגים על ספינות-פאר ויאכטות כדי לסייע לטרוריסטים – ישות שחורטת על דגלה השמדת עם.
(אגב, קחו רגע להתענג על המשמעות הכפולה שיש למילה arms: גם "זרועות", אך גם "נשק"…)
יש לי הצעה למקבלי-ההחלטות בירושלים. אל תעצרו את המשט! אפשרו להם להגיע. די עם המרדפים המיותרים בלב-ים והדרמות ההוליוודיות על סיפוני הספינות ותמונות של לוחמי-שייטת שנראים כמו "התוקף הציוני". בואו נשנה את הכללים ונקרא להם – בואו לעזה, אהלן וסהלן, תפאדל, היכנסו. לא נפריע לכם להיות הומניטריים, רק נוודא שבין שקי-האורז, החיטה, הקוקה-קולה וסוכריות-הגומי שאתם מביאים, לא מסתתרים טילי נ"ט או חומרי-נפץ, ואז השער ייפתח לרווחה לפניכם.
שיכנסו לעזה, שיפרקו את הסוכריות, החיטה, האורז והתרופות, יהנו מהכנסת-האורחים של החמאס, מהנוף הפסטורלי של חוף-הים וההריסות ומהמשטר הדיקטטורי שהם מחבקים מרחוק. נראה אותם מגלים תושיה כאשר ימצאו את עצמם תקועים ברצועה ללא דלק שהספינות זקוקות לו כדי לשוב לנמלי-הבית. בעודם חוגגים את הניצחון נזכור את משוואת-האנרגיה; לנו אין צורך להגדיל את כמות הדלק המסופק לעזה, וכאשר אבירי-הצדק הספרדיים ירצו לחזור לארצם ביאכטות שלהם, הם יגלו שהדלק לו זקוקות ספינותיהם בא על חשבון צרכים חיוניים אחרים, ואין דלק פנוי בנמל. ואם עזה היא גן-עדן של זכויות אדם כפי שהם מדמים, מה להם למהר לשוב לביתם? תישארנה ספינותיהם בעזה כאנדרטה לצביעות האירופאית וכך אולי ילמדו מקרוב את ההבדל בין הדמוקרטיה במזרח התיכון לבין המציאות שהם מממנים כדי שתסביך המושיע שלהם יפגוש את האינקוויזיציה המודרנית במשט שלהם.
