בשבוע שעבר חגגנו את יום האישה. כתבתי פוסט בו בירכתי את הנשים בחיי, את הנשים בטיפולי, אלו שעובדות איתי, אלו שמאזינות לי, והדבר העלה בי מחשבות האם ועד כמה אנחנו הגברים שונים מן הנשים, ואם באמת, כפי שכתב ג'ון גריי, "גברים ממאדים ונשים מנוגה", אנחנו כל-כך שונים. אז – כן, רבותיי. אנחנו שונים בתכלית השינוי. חושבים אחרת, מרגישים אחרת, מגיבים אחרת, סדרי העדיפויות שלנו שונים; גברים נותנים פתרונות לבעיות שנשים יכולות לפתור לבד, אבל מה שאישה רוצה זה שיקשיבו לה, יבינו אותה, ישתתפו איתה בבעיה.
נשים מעבדות רגשות דרך דיבור. אישה משתמשת בממוצע ב-21,000 מילים ביום בעוד גבר משתמש רק בכ–7,000. נשים זקוקות לתחושת-ביטחון, להבנה, וגברים זקוקים לתחושה שהם מוערכים ונחוצים, ולפני שאתם רצים למקלדת לכתוב תגובה לדבריי – אני מודה שזו הכללה לכל הדעות, אבל בגדול, ככה הם פני הדברים.
מינו של התינוק נקבע ברגע שהוא נוצר והורמוני-המין הם שיקבעו את המגדר, אבל מסתבר שגם לסביבתו של העובר, שהיא תמיד נשית, יש השפעה הורמונלית, ותמיד נשאלת השאלה לגבי השפעה של הורמונים שהאם קיבלה בזמן ההריון או אפילו לפני ההריון לצורך קיום והצלחת הכניסה להריון. להורמונים השפעה ניכרת: בזמן היווצרות העובר, ברירת-המחדל היא מוח נקבי והטסטוסטרון הופך אותו למוח זכרי (ההוכחות בבעלי-חיים), אבל במבוגר קיימים הבדלים בגודל ותפקוד של איזורים מסוימים וניתן לעתים לצפות בהבדלים אלה בבדיקות הדמייה.
במוח קיימים חומרים הנקראים נוירוטרנסמיטורים, כמו דופמין, סרוטונין, נוראפינפרין, חומרים חשובים ביותר שבעזרתם מתקשרים תאי המוח בינם לבין עצמם, וגם הם משפיעים על תחושותינו והתנהגותנו. חומרים אלה גם הם שונים בהשפעתם בין גברים ונשים בשלבי החיים השונים. אולי זה עשוי להסביר את השכיחות הגדולה יותר של מחלות כמו אלצהיימר אצל נשים, בעוד שכיחות סכיזופרניה ואוטיזם גדולה יותר אצל גברים וקיימות עוד מחלות רבות בהן אנו רואים התפלגות שונה בין גברים לנשים.
אין ספק שבסיס ההבדל בינינו הוא הורמוני-המין. הטסטוסטרון הגברי והאסטרוגן הנשי, אבל כידוע גם לגברים יש אסטרוגן וגם לנשים יש טסטוסטרון וכולנו על הרצף של זכר ונקבה. למעשה המוח שלנו הוא פסיפס המורכב ממופעים זכריים ונקביים. ההוכחה הטובה ביותר להשפעת הורמונים על המוח ועל תפקודי-המוח השונים בתכלית בין תפקודים גבריים ונשיים, באה לידי ביטוי אצל אנשים שמחליטים לשנות את מגדרם. גברים הנוטלים אסטרוגנים ונשים הנוטלות טסטוסטרון. באנשים אלה משתנים גם תפקודי-המוח ומשתנה גם גודל האזורים במוח האופיניים למין זה או אחר. תמיד נשאלת השאלה – האם ההתנהגות גורמת לשינויי המוח או השינוי המוחי הוא זה המשנה את ההתנהגות.
במוח של כולנו יש חומר לבן וחומר אפור. בחומר האפור מתקיימות כל פעילויות המוח, והחומר הלבן משמש לתקשורת בין האזורים האפורים השונים והעברת אותות ביניהם. ההבדל בין מוחם של גברים למוח של נשים הוא שנפח המוח של הנשים קטן יותר, ומכיל יחסית יותר חומר אפור. אשתי טוענת שזה עניין של כמות לעומת איכות, ואם אכן יש יותר חומר אפור בנפח קטן יותר – היא בוודאי צודקת.