אנשים הולכים למסעדות כדי ליהנות. לצורך זה הם גם מוכנים לעיתים לשלם סכומים יפים עבור ארוחה טובה שתערב לחיכם. השבוע, לרגל יום-הולדתי, הוזמנתי מספר פעמים למסעדות. מסעדות טובות, לא זולות, בראשותם של שפים ידועים. לצערי נתקלתי שוב ושוב בתופעה המוכרת גם במסעדות-יוקרה פלצניות בחו"ל – השף לא מוכן לשנות את המנה ולו כהוא זה, ולא שחלילה בקשתי להוריד מרכיב מן המנה שאמור להיות חלק בלתי-נפרד ממנה בתהליך הבישול, אלא תיבול זה או אחר שנוסף לאחר הבישול בהתאם לטעמו של השף. אני, לתומי, חשבתי שהשפים רוצים שהלקוחות ייהנו מהמנות המוגשות להם. למרות זאת, שוב ושוב נתקלים במסעדות שעקרונית אינן כוללות מלחיה ופלפליה בסידור השולחן. אתה מעדיף את המנה הזו או האחרת מעט מלוחה יותר? זבש"ך.
הייתי השבוע במסעדה מפורסמת, לא זולה, בה אכלתי פעמים רבות בעבר. בתפריט הופיעה מנה, ואני מצטט – "פטוצ'יני עם פלפל שחור, ברזאולה וביצה". גם באנגלית מופיע שם המנה בתרגום מדויק. בקשתי לקבל את המנה עם מינון מופחת של פלפל, המלצר הלך לברר את יחסו של השף לבקשתי וחזר עם תשובה – השף אמר שזה בלתי-אפשרי. למה? ככה. ואני שואל – הרי את הפלפל מוסיפים בתום הבישול, אז מה הבעיה לסובב את מטחנת-הפלפל פעמיים במקום ארבע פעמים ולתת ללקוח ליהנות מהמנה? בלית ברירה בחרתי במנה אחרת שהייתה אמנם טעימה, אבל לא הייתה זו המנה שרציתי. אגב, רעייתי הזמינה את הפטוצ'יני בהיותה חובבת תועפות פלפל שחור, וכאשר הגיע המלצרית עם הצלחת לשולחננו, שאלה – "למי הקאצ'ו א פפה?" למען הבהרת הנקודה – קאצ'ו א פפה שתרגומו הוא "גבינה ופלפל" זו מנה מרומא במחוז לאציו באיטליה, והיא מורכבת מספגטי, גבינת פקורינו ופלפל שחור. זה הכול. אין בה זכר לברזאולה ובוודאי לא לביצת-עין. אז קאצ'ו א פפה זה לא היה… אם תזדמנו לרומא ולבבכם יחשוק בקערת קאצ'ו א פפה, אני ממליץ בחום על מסעדה ששמה "איל פאנתיאונה", וכמו ששמה מרמז היא סמוכה לפנתיאון. קחו בחשבון המתנה ארוכה, או עדיף אפילו להזמין מקום מראש.
ייאמר לזכות המסעדה, כאשר הגיע אחראי-המשמרת בסוף הארוחה כדי לשאול, כמנהג המסעדנים, האם נהנינו מן הארוחה, אמרתי לו את אשר על ליבי וזכיתי להתנצלות מעומק-הלב, בנוסף הגיעו שתי מנות-קינוח בנוסף לאלו שהזמנו, ובדרכנו החוצה בתום הארוחה, הוא חזר והתנצל. אכן, כך נוהג מסעדן ששמו חשוב לו והמוניטין של המסעדה חשובים לו, אבל מדוע צריך להגיע לכך?
חוויה דומה חוויתי במסעדה קטנה אך טרנדית בה מציע השף הצעיר אוכל טעים במנות קטנות ולא זולות יחסית לגודלן, מעוצבות יפה, תענוג לעיניים ולחיך. גם כאן סירב השף להשמיט מהמנה את הטבסקו הצהוב שהיה אמור ללוות אותה, אבל השיא היה במסעדה מפוארת ויקרה ביותר בה ישבנו שמונה אנשים סביב השולחן והזמנו מנות כיד-המלך, הארוחה לוותה בשלושה בקבוקי-יין ישראלי משובחים ויקרים, וכאשר ביקשנו כתוספת למנות שלנו צלחת צ'יפס – נענינו בשלילה. תהינו מה הסיבה לסירוב ולהפתעתנו הרבה נאמר לנו שהצ'יפס שמור רק למנות בשריות. נו, באמת. שפים יקרים, אם אתם רוצים שיזכרו אתכם לטובה, תהיו קצת יותר גמישים! אתם יכולים לומר למלצרים שלגבי מנה זו או אחרת, כך ממליץ השף להגיש אותה ושינוי עלול לפגום בטעם ותנו לי להחליט אם אני מוכן להסתכן בכך. אמנם אינני מבשל כמוכם, אבל אני מבין באוכל ומעל לכל, יודע מה אני אוהב. תחשבו פעמיים לפני שאתם נחרצים כל-כך בשיפוטכם. התייחסות כזו גורמת לי לרצות לקום מיד ולעבור למסעדה אחרת.
