אני מתגורר במרחק כמה מאות מטרים מהים והבית שלי חשוף לרוחותיו. כאשר אחד החלונות נותר פתוח, אפילו כדי חרך צר בלבד, הרוח המערבית שורקת דרכו ובני-הבית מצטמררים מן הקור החודר. השבוע פתחנו את אחד הבקרים הקרים עם הפסקת-חשמל, שנמשכה קרוב לחמש שעות והבית היה קפוא. היה צורך לגייס לעזרה שכבות של סוודרים וזוג גרביים נוסף כדי לשמור על חום הגוף.
מנגנון שמירת הטמפרטורה בגוף שלנו תלוי, כמובן, בטמפרטורה החיצונית. כאשר טמפרטורת הגוף יורדת מתחת ל-35 מעלות – מרגישים רעד, אי-שקט וצורך לנוע. ב-32-33 מעלות מתחיל מצב ההכרה להידרדר, נעשים מבולבלים, הדופק עולה, קצב הנשימה גובר בניסיון נואש של הגוף להזרים עוד דם ולחמם את הגוף. מתחת ל-30 מעלות זו היפותרמיה בינונית – חלה הדרדרות נוספת במצב ההכרה, ירידה בהחזרים הנוירולוגיים, קצב הנשימה יורד ויש חשש להפרעות בקצה הלב וזו, (אומר בכאב) ההתחלה של הסוף. מתחת ל-28 מעלות, במצב כזה של היפותרמיה קשה, האדם מחוסר-הכרה, אין החזרים נוירולוגיים, הדופק אטי וחלש, יש חשש כבד להפרעת-קצב סופנית, התקשות שרירים בדומה לצפדת-מוות, ובאין טיפול רפואי מיידי וחימום הגוף – המוות לא רחוק.
מחשבות על החטופים נמצאות איתנו תדיר אבל בימים קרים כגון אלה שאנחנו חווים עכשיו, אינני יכול שלא לחשוב על הקור העז שבציפורניו הם בוודאי נתונים. ללא חימום, ספק אם זרקו להם שמיכה, וסביר שרובם נמצא במנהרות החמאס, מקום בו הטמפרטורה בחורף הרבה יותר נמוכה מזו שעל פני האדמה. בתנאים האלה אין ספק שללא חימום משמעותי לא ניתן לשרוד.
בסוף השבוע שעבר נמצא בתל-אביב דייר-רחוב ללא רוח-חיים. הוא נפטר מהיפותרמיה. אין לי ספק שזה עלול להיות גורלם של חלק מחטופינו המוחזקים בתנאים-לא-תנאים וקשה להעלות על הדעת מה הם עוברים במנהרות בימים אלה. חלק מהם אנשים מבוגרים שאצלם, כמו גם אצל ילדים, מנגנון וויסות חום-הגוף אינו במיטבו, בוודאי כאשר הגוף כבר נמצא מלכתחילה במצב תזונה ירוד ביותר. כל מקלחת חמה וכל בגד שאני לובש מעלים את החטופים מול עיניי.
אני ממליץ להעביר טור זה לכל אותם חברי-הכנסת המהססים אם להחזיר את החטופים ולשלם את המחיר הנדרש בעבור זה.
דמם של החטופים בראש המתנגדים לעסקה.
נבחרי-העם, התעוררו!
