בשנים האחרונות ניטש מאבק עז במרחב הציבורי בישראל אשר אינו רק הלכתי או כלכלי, אלא מאבק עקרוני על דמותה היהודית והחברתית של המדינה.
הפעם אני מתכוון למושג הכשרות, מנגנון שאמור להיות גשר של קדושה, זהות וקירוב לבבות – וברבות הימים הפך, לצערנו, למערכת מסורבלת הפועלת כקרטל, עם כפייה וחוסר שקיפות מובנה, וכל זאת תחת חסותה הבלעדית של הרבנות הראשית.
מנגד מתייצבת אלטרנטיבה הלכתית ומוסרית, מערך הכשרות של רבני צוהר – מיזם המבקש להחזיר את אמון הציבור במוסד הכשרות, לפתוח את השערים לחופש בחירה דמוקרטי והלכתי ולהציע מודל שירותי, מקצועי, הגון והוגן המכבד הן את דקדוקי-ההלכה והן את כבודם ופרנסתם של בעלי העסקים.
המצב כיום הוא שהרבנות והרבנים הראשיים השולטים בכיפה, הם רובם אנשי ש"ס שדאגה להכתיר רבני-ערים ומשגיחים מכוחותיה מתחת לאפם ושליטתם של ראשי-העיריות. אחת הרעות החולות המרכזיות והעמוקות של מערך הכשרות של הרבנות הממסדית נעוצה בשיטת ההתחשבנות הישירה והאישית שבין משגיח-הכשרות שנבחר ונשלח על-ידי הרבנות, לבין בית-העסק, המסעדה, בית-הקפה או המפעל.
מבנה ארגוני מעוות זה יוצר ניגוד עניינים מובנה וחמור. הוא הופך את המשגיח, שאמור לייצג אינטרס פיקוחי אובייקטיבי, לתלוי כלכלית בבית-העסק עליו הוא אמור לפקח, בעוד אותו בית-עסק תלוי ברצונו של המשגיח, בדרישותיו ובלוח-הזמנים שלו; ברצותו יגיע, ברצותו לא יגיע, אך תמיד יגיע לקבל את שכרו. מצב זה פותח פתח נרחב ללחצים בלתי-ראויים, חיכוכים מתמידים ותחושת חוסר-אונים אצל בעלי-העסקים שמרגישים לפעמים נסחטים, ומוצאים עצמם נאלצים לרצות את הגורם המפקח עליהם באופן ישיר, ללא תיווך מקצועי, יד מכוונת או יכולת פיקוח על המפקח.
חומרת-המצב מתעצמת נוכח העובדה כי הפיקוח הממשי על אותם משגיחים מצד המועצות הדתיות לוקה בחסר חמור, ולעתים אינו קיים כלל.. אין בנמצא קריטריונים אחידים, אין שקיפות פיננסית, אין מחיר אחיד, אין מנגנוני-בקרה המבטיחים את נוכחותם או איכות עבודתם של המשגיחים. התוצאה הבלתי-נמנעת היא יצירת קרטל ריכוזי בחסות הרבנות, כלומר – הממשלה מגבה את הרבנות הפועלת ככוח כפייה דורסני בו הלקוח שבוי לחלוטין ונמצא במצב של חוסר-ברירה ואיום מתמיד להסרת ההשגחה.
לעומתם מציגים רבני צהר מודל אחר, שונה בתכלית, המשלב אחריות הלכתית עם סטנדרטים ניהוליים מודרניים. ברבנות צוהר נקטע הצינור הכספי המעוות. בעל-העסק מנותק מהמשגיח. ההתקשרות, הגבייה, ההתחשבנות וכמות ההשגחה נעשית רק מול ארגון צוהר כגוף מתווך, ממוסד ומקצועי. התמחור נקבע בשקיפות מלאה בהתאם להיקף השירות הניתן בפועל. צוהר מפעילה רשת של מפקחי-על המבקרים את פעולות המשגיחים ומבטיחים סטנדרטים הלכתיים ומקצועיים גבוהים.
הזכות של כל בעל-עסק לבחור את הרבנות שלו ואת גוף הכשרות הנאמן עליו היא זכות-יסוד בחברה חופשית ודמוקרטית, ואינה עומדת בסתירה להלכה. הגיע הזמן להכיר בעובדה שחופש בחירה בעולם היהודי אינו איום, רבנות נוספת תממש את זכותו של כל בעל-עסק לבחור את הגוף המפקח עליו, להשוות מחירים ולדרוש שירות, ותביא לתחרות בריאה, ובעיקר תנקה את הריקבון שנוצר בעקבות המונופול.
