איפה האקדמיה ללשון ואיפה המסך שלנו?
השפה העברית היא כרטיס הביקור של התרבות המקומית שלנו והמרחב הציבורי, ובראש ובראשונה מהדורות החדשות ותוכניות הפריים-טיים אמורות לשמש לה מגן ומופת.
אנחנו חיים במדינת קיבוץ גלויות, ומובן מאליו כי לשונם של מרואיינים או עולים חדשים או ישנים אינה צריכה לעמוד במבחן תקינות השפה העברית והדקדוק הקפדני. הדבר טבעי, אנושי ומקובל.
אולם כאשר אנשי-תקשורת צעירים, מגישי-אייטמים וכתבי-שטח עולים לשידור ומציגים כתבות שלמות המגובבות בשיבושי-לשון קשים – אנחנו בכשל מערכתי.
חילוף ועירוב חוזר ונשנה של שמות המספרים בזכר ובנקבה כמו "שלוש שקל" או "שני מנות פלאפל" לאורך דקות ארוכות אינם סתם פליטת-פה. זו עדות לרשלנות מקצועית וירידת סף הרגישות הציבורית. כתבות כאלו מן הראוי שתוחזרנה לחדר-העריכה ולא תותר העלאתן לאוויר.
הזלזול במילים אינו נעצר בכללי הדקדוק היבשים, אלא גולש גם לעולמות התוכן המקצועי. מביך לחזות באנשי קולינריה מפורסמים האמורים לייצג תרבות גסטרונומית וידע קולינרי עשיר, משבשים דרך קבע שמות של מאכלים או רטבים ומושגים כלל-עולמיים או מתרבות מסוימת, ומתעקשים לומר, למשל, פסטה Al Dante במקום פסטה Al Dente. מי שמבקש להוביל דעת-קהל, לעצב טעם או להגיש מידע, מחויב קודם בכבוד למקור, למילה הכתובה, להיגוי הנכון – ולא לשבש ולהטמיע תוך כך את השיבוש.
הגיע העת שגופי-שידור יחזירו את הלשונאים לחזית ויציבו רף מקצועי בלתי-מתפשר. גם אני טועה לפעמים בלשוני, אבל לא ברצף של נח בשבע שגיאות.
מגיע לנו לשמוע עברית נכונה או מושגים בהיגוי הנכון.
* * *
בימים בהם נשמעים קולות המבקרים, לועגים ומבזים את דונלד טראמפ, כדאי לעצור לרגע ולהביט במציאות בעיניים מפוכחות.
קל לשכוח כי ללא בעלת-הברית הגדולה ביותר שלנו, אנו עלולים למצוא את עצמנו ללא תחמושת חיונית בתוך שבועות ספורים. מאז ומתמיד נשענת מדינת ישראל במידה רבה על תמיכתו הבלתי-מסויגת של האזרח האמריקאי המממן מכספי-המיסים שלו את הגנתנו ואת מלחמותינו בשעות הקשות ביותר שלנו.
עד לפני שבועות, נחשב כאן טראמפ כמלך, מושיע, גואל ופודה שבויים, אך ברגע שהציג, כמצופה מכל מנהיג, את האינטרס האמריקאי ואת עמו בראש סדר העדיפויות, החלו ההשמצות.
מדובר בחוסר הכרת-תודה משווע. מנהיג מחויב קודם כל למדינתו, אך ההיסטוריה מוכיחה שמי שנזעק לטובתנו, ראוי ליחס אחר.
מעט תודה והערכה לטראמפ, לכסף האמריקאי, לחללים האמריקאים ולאינטרס האמריקאי – לא יזיקו. זו פשוט חובה מוסרית ואסטרטגית.
