על סטרואידים

מושג חדש נכנס לאחרונה לסלנג העברי – על סטרואידים. הכל על סטרואידים: תוקפן על סטרואידים; תגובה על סטרואידים, מושג שהפך לקלישאה.כל מראיין וכל מרואיין מרגיש צורך לדחוף בין משפטיו את המושג הנ"ל ולהראות שלפחות בתרופות והשפעתן אינו מבין דבר וחצי דבר.

הם מתכוונים למוגבר, למועצם, אבל סטרואידים אינם עושים זאת. אמנם יש שני סוגי סטרואידים. הסטרואידים האנאבוליים אכן מייצרים טסטוסטרון, בונים שרירים ומגבירים כוח, ואולי זו הסיבה לשימוש הנפוץ, אבל אם זו הכוונה, יש להגיד "על טסטוסטרון", כי סטרואידים, בדרך-כלל בשפת הרפואה, מתייחסים לתרופות אנטי-דלקתיות המדכאות את מערכת החיסון, מורידות אותה, מעלות את רמות הסוכר בדם וגורמות לדלדול וחולשת עצמות. בקיצור – מחלישות ולא מחזקות. לא מעצימות. 

במכוני-הכושר, כאשר נותנים באופן לא-חוקי סטרואידים אנאבוליים כדי לחזק – זה אמנם מגדיל את מסת-השרירים, יכול לחזק את העצמות, אבל גורם לנזק לכבד, נזק לכלי-הדם, עליה בלחץ-הדם, הפרעות הורמונליות, (ירידה בפוריות, התכווצות אשכים), והפרעות נפשיות כמו דיכאון, חרדה, אגרסיה וכו'.

אז יקיריי המטקבקים ופוקדי-האולפנים – או שתגידו "על טסטוסטרון" (לטוב ולרע), או שתגידו "על קפאין", "על ספידים" – חומרים שאכן נותנים תחושת-כוח, ריכוז, אנרגיה – וגורמים להתמכרות.

***

פרשת חשיפתם של מסמכי-אפשטיין הרבים מסירה את חומת-השתיקה סביב אצולת-העולם הפוליטי והכלכלי. דמויות בולטות, האליטה העולמית, קיימו קשר עם עבריין-מין, כאשר ברקע הזמנות ל"נערות צעירות" פלוס הקלטות מביכות. כל זה מעלה את השאלה עליה תהה סוקרטס – האם האדם הוא חיה בעלת-תבונה? קודם חיה ואחר-כך תבונה? האם גבר מונע מיצרים חיתיים ותעשיית-המין היא בלתי-נמנעת?

ה-DSM-5  -0 (המדריך לאבחון הפרעות נפשיות), מגדיר פדופיליה כפתולוגיה פסיכיאטרית הבאה לידי ביטוי במשיכה מינית לילדים לפני גיל ההתבגרות ושונה ממשיכה מינית בין בוגרים. לפיכך התנהגותם של אפשטיין וחבריו אינו כשל פתולוגי, כשל הנובע ממחלה, אלא כשל מוסרי. פגיעה בחלשים או בחלשות תוך שמירה על קשר-שתיקה.

חלק מאלה שנחשפו טוענים – לא ידעתי, לא צרכתי את שירותיו, הוא רק חבר – תמהני. אם אני מגלה שחברי אינו מוסרי, מנצל את חולשתם של חלשים וחסרי-ישע – האם אין זה מחובתי לדווח עליו ולנתק מגע ממנו? עד היכן מגיעה נאמנות לחבר? האם היא עולה על ערכי-המוסר שלי עצמי? אם חברי חולה וסובל מפאראפילה (סטייה מינית), ופוגע מתוך כך בחלשים, האם הוא אשם? האם להתייחס אליו כחולה או כאדם לא מוסרי? לכולנו ברור מי היה אפשטיין, במה עסק וממה נהנו חבריו. להצדיק התנהגות זו כפדופיליה, כמחלה הדורשת הגנה, זו טעות לוגית. היכולת לשלוט ביצר הוא מותר האדם מן הבהמה. המותר האנושי. איזה תפקיד משחקים הכסף והכוח?

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.