במחקר תצפיתי חדש ורחב היקף שנערך בישראל ובוסס בהמשך על מאגרי נתונים אמריקאים, נמצא קשר דרמטי בין שימוש בחיסון ובתרופה מוכרת לבין ירידה משמעותית בסיכון לפתח דמנציה ואלצהיימר. פרופסור רפי קרסו הסביר את משמעות הגילוי ואת הקשר המפתיע בין דלקות לבין תפקוד המוח.
המחקר החל ביוזמתו של ד"ר אריאל ישראל מקופת חולים לאומית. במסגרת עבודתו, נסקרו כ-1,300 תרופות וחיסונים נפוצים במטרה לבדוק אם קיים קשר סטטיסטי בינם לבין שיעורי התחלואה בדמנציה. הממצאים המפתיעים שעלו בישראל אומתו לאחר מכן באמצעות מאגרי מידע אמריקאים הכוללים מיליוני בני אדם.
על פי הממצאים, שני גורמים בלטו ביכולתם להפחית את הסיכון למחלה בשיעור של 64%:
חיסון נגד הרפס (שלבקת חוגרת): בעיקר הגרסה החדשה של החיסון.
תרופה נגד מלריה: תרופה בשם "מלרון" (Malarone).
פרופסור קרסו הדגיש כי האפקט ההגנתי של הטיפולים הללו מרשים במיוחד, שכן הוא נשמר בקרב המטופלים גם עשר שנים לאחר הפסקת נטילת התרופה. למרות שמדובר במחקר תצפיתי שאינו מסביר את המנגנון הביולוגי המדויק, פרופסור קרסו הציע הסבר אפשרי לקשר שנמצא:
"הדבר הזה מראה שאלצהיימר זו לא רק מחלה ניוונית של המוח כפי שאנחנו חשבנו וחושבים, אלא יש בה גם כנראה אלמנט דלקתי. כנראה זה שגם תורם לאלמנט הניווני".
לדבריו, העובדה שתרופות אלו משפיעות לטובה מרמזת כי הפחתת מצבים דלקתיים בגוף עשויה להגן על המוח מפני הידרדרות עתידית.
במהלך השיחה הבהיר פרופסור קרסו כי המונח "דמנציה" הוא שם גג לקבוצה של מצבים, שלא כולם נובעים מניוון בלתי הפיך. הוא ציין כי קיימים מקרים שבהם ניתן לשפר את המצב הקוגניטיבי על ידי טיפול בגורמים סביבתיים או בריאותיים:
חוסר בוויטמין B12: חסר תזונתי שעלול להוביל לתסמינים דמנטיים.
תרופות: תרופות מסוימות (כמו נוגדי דיכאון) עלולות להשפיע על הצלילות.
מצבים רפואיים: אי ספיקת לב או אנמיה קשה.
פרופסור קרסו סיכם כי זיהוי הגורם המדויק וטיפול בו – בין אם מדובר בהשלמת ויטמינים או בהפסקת תרופה מסוימת – יכול להביא לשיפור משמעותי במצב החולה.
ניתן לשלוח שאלה בעמוד זה. שאלות נבחרות ייענו על ידי פרופ' קרסו, והתשובה תתפרסם גם באתר זה.
