אני מודה, איני יודע כיצד מתנהלים הלימודים באיראן, בסעודיה או בתימן – אבל מה שאני כן חש וחושש זה שאנחנו צועדים בביטחון לעבר מדינות אלו, לפחות מבחינת האקדמיה.
המושג 'חופש אקדמי', הנהוג והשמור למוסדות אקדמיים, אמור, לדברי ח"כ לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית, לכלול גם לימודים נפרדים לגברים ולנשים, ורצונה ורצון חבריה לסיעה להכניס לחוק שהפרדה זו תהיה תחת כסות ההגדרה "חופש הפעולה של המוסד האקדמי", ואז להצדיק את ההפרדה "מטעמי דת". סטטוס כזה יחייב את קיומה מבחינה חוקית.
העיתונאי אור קשתי, בכתבתו, מדגיש כי הצעת חוק זו נועדה לעקוף את פסיקת בג"צ מלפני 3 שנים. פסיקה זו התירה מסלולי לימוד נפרדים לתואר ראשון.
ואכן, כמצופה, הצעתה של סון הר מלך אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה השבוע, כלומר, לאפשר לימודים בהפרדה מגדרית בכל האוניברסיטאות. משמעות חוק זה היא שאם סטודנט או סטודנטית ידרשו לימודים בהפרדה והאוניברסיטה לא תאפשר זאת מכל סיבה – אותו סטודנט יוכל לתבוע את המוסד האקדמי.
הצעת חוק הזויה זו עומדת בניגוד לפסיקת בג"צ הדורשת לבטל את המדיניות שלא מאפשרת למרצות ללמד מסלולים שנועדו לגברים בלבד. הרי "קול באישה ערווה", ולא יעלה על הדעת שמרצה בכירה או פרופסורית תציג את ערוותה בפני גברים.
איסור על נשים ללמד גברים פוגע בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ובאפשרות קידום של אותן נשים, מוכשרות ככל שתהיינה.
כאדם ששימש שנים פרופסור באוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטה דתית, דרך אגב, ולימד עשרות סטודנטים וסטודנטיות דתיים וחרדים, לא נתקלתי מעולם בטענות לגבי לימודים משותפים. בכיתה ישבו גברים חילוניים ודתיים לצד נשים חילוניות ודתיות, ומעולם לא היו תלונות או בעיות הלכתיות כלשהן שהפריעו להם להתקדם במישור האקדמי.
היום זו האוניברסיטה, מחר זה יהיה בבתי הספר התיכוניים – וכבר נוכחנו בתופעה זו במופעים שונים.
מה אומר לכם? אשרי הגברים שיכולים ללמד נשים בקולם הגברי האמיתי ואינם זקוקים למנגנון שישנה את קולם או את מראם כשהם נכנסים לכיתת נשים.
לדעתי, הבעיה אינה בנשים החרדיות או בגברים החרדים. הבעיה היא בגב' סון הר מלך והרבנים המקיפים אותה. איפה אותם רבנים נאורים שקיימים בינינו, ומדוע לא נשמע קולם?
ועל זה נאמר "כסף יעוור עיני חכמים" (ועיני חברי כנסת חרדים). חבל!
