סרטון הפתיח בתוכנית "ארץ נהדרת" מן השבוע שעבר נתן לי מכה בפרצוף. קשה היה לי להגדיר לעצמי מה הרגשתי: מחד – תחושה המשותפת לרוב הישראלים, שקיים חוסר שיתוף בעומס הלחימה וההגנה על הארץ, בייחוד כאשר מדי יום אנחנו סופרים את חיילינו הגיבורים ש"יהי זכרם ברוך". מאידך – החשש מהגזמה, מהפירוד בינינו לבין אחינו, שלשיטתנו מתחמקים ומשתמטים, ולשיטת מנהיגיהם הרוחניים – מגינים עלינו בלימוד התורה.
נכון שהם ציבור מצויין שרוצה להיות חלק מן המדינה, והוא בפירוש חלק ממנה. יש בהם אהבה למדינה, אהבת-אדם וחלקם מונע מהפחד להמרות את פי מנהיגיו. ראינו אותם גם עכשיו, בשעותינו הקשות, בעזרתם בפעילות בזק"א, "נצח ישראל", "יד שרה" ומפעלי החסד. אך מספרם של אלה בטל בשישים או בשש-מאות לעומת המתגייסים החילוניים.
כאשר הוקמה מדינת-ישראל, רצה בן-גוריון לשמור את צביונה היהודי והחליט לפטור 300-400 תלמידי-ישיבה כדי לוודא המשכיות של תלמידי-חכמים ויודעי-ספר, וזאת לבקשתם של הרבנים. לדעתי – טוב עשה, אבל לא לקבוע סטנדרט של פטור גורף לכל מי שמצהיר שהוא תלמיד-ישיבה. חוסר השוויון בגיוס שהתקבע כאן במהלך השנים זועק לשמיים. במיוחד עכשיו, כאשר הממשלה מתכוונת להעביר חוק שיחייב להאריך את זמן השירות הצבאי הסדיר, להגדיל את מכסת ימי המילואים בשנה ולהעלות את גיל המשרתים במילואים. הפער בין האוכלוסייה התורמת למאמץ המלחמתי והכלכלי לבין זו שאינה תורמת אך נתרמת – נפער לכדי תהום.
אמא, איך את ישנה בלילה? האם הבן שלך רובץ בבוץ באוהל בעזה, או שהוא יושב בבגדים יבשים באוהלה של תורה?
אם בארה"ב ובאירופה יכולות קהילות חרדיות לעבוד וגם ללמוד – למה בארץ הדבר אינו אפשרי? למה כאן מאפשרים לחרדים לשבת בישיבות וללמוד או לא ללמוד עד גיל 26, גיל הפטור, שאחריו אין שירות חובה, ואז הם עוזבים את הישיבה כי חרב הגיוס כבר אינה מונחת על צווארם? האמינו לי, אינני שונא חרדים. אני רק מבקר אותם. אני מעריך את חלקם ותרומתם לתקומת המדינה, ברור לי שללא התורה והיהדות לא היה עם ישראל קיים. אני מכבד, מכיר ומוקיר את תורת ישראל וגם את הערכים, וביניהם הערך – "אם אין קמח – אין תורה".
אני חושב שהגיע הזמן לשנות את חוק הגיוס, ולא בדרך שהוא שונה לאחרונה. ניתן לאפשר למיעוט מן האברכים להישאר בישיבות, ואת השאר לגייס. מי שלא מתאים להיות לוחם, יהיה תומך לחימה, פקיד, טבח או אפסנאי, ויתרום גם הוא את חלקו. אנחנו במצב חירום ביטחוני ולא יתכן שמדי שנה ידחו כ-10,000 או יותר את שירותם עד גיל הפטו,ר ואז יהיו פטורים לעד משירות סדיר ושירות מילואים.
יש לחייב את המגזרים שאינם תורמים, החרדים והערבים, בעבודות שירות למען הקהילה למשך שלוש שנים. כל אדם לפי נתוניו הבריאותיים ולפי דתו ואמונתו. לא לחייב אדם חרדי להיות בסביבה שאינה ברוח אמונתו ולא לחייב את המגזר הערבי להילחם בבני-עמו. יש מספיק עבודות שירות בקהילה, בפיקוד העורף ובבתי-החולים שאפשר לעשות.
אני מאמין בהיגיון ובשכל של מנהיגי הציבור החרדי ולקיחת מודל מהישיבות הדתיות-לאומיות, שרואות בשירות הצבאי והגנה על המולדת ערך עליון. אנו רואים כיצד אותם תלמידים הופכים למפקדים בצבא, לבכירים בשירות וללוחמים מצטיינים. איני שונא חרדים ואיני שונא ערבים. אני שונא פרזיטים ואוכלי-חינם, ונגדם יש להפעיל סנקציות כלכליות ואולי אף פליליות. אין לי ספק שבדרך זו נרגיש ונהיה יותר מאוחדים.
