עוד לא נרגעתי מן הריאיון של צחי הנגבי במהלך הפגישה האינטימית שלו עם רפי רשף. אם היה צחי הנגבי עולה חדש, או אם, חו"ח, היה חשד שלקה בדמנציה – הייתי מבין. במקרים כגון אלה יש לעיתים בעיות בסגנון, במציאת מילה הולמת, אבל לכנות את האסון שקרה לנו בשבעה באוקטובר "תקלה" – זאת אינני מבין ואינני מקבל. הפסקת-חשמל קצרה עקב סופה זו תקלה. הפרעה בהתנעת הרכב עקב בעיות בסוללה זו תקלה. מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר זו אינה תקלה.
מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר הוא אסון, שואה, טבח, תוצאה של הזנחה פושעת. שימוש במילה "תקלה" מצביע על רצון בוטה ובולט להוריד אחריות, כי ברור גם לשרי-הממשלה וגם לעומד בראשה שעל הזנחה פושעת לא ניתן לעבור לסדר-היום. יש גורם, יש אשמים, יש דברים שצריך לקחת בחשבון וניתן וצריך למנוע. אבל תקלה?!
במחילה מכבודו של ראש המל"ל, תקלה היא מצב שקורה, שלא ניתן לתכנן לקראתו, שלא ניתן למנוע אותו, שאנחנו לא אשמים שקרה. מי שנתקל ונפל – קם וממשיך הלאה. אבל לקרוא למאורעות השבעה באוקטובר תקלה?! הרי זה אסון קולוסאלי שבוודאי ובוודאי ניתן היה למנוע אותו לו רק היו פחות חוטאים פה בחטא היוהרה, לו רק היו נותנים יותר תשומת-לב לכל הנורות האדומות שנדלקו ולכל הדגלים האדומים שהורמו. אבל מה כבר מבינות כמה תצפיתניות ואיזו נגדית ועוד כמה זוטרים בביטחון?
***
גבות רבות הורמו השבוע גם נוכח בחירה אומללה של מילים מפיו של הזמר אייל גולן. במהלך הופעתו של הזמר הושלך עליו בקבוק על-ידי אחד הצופים. זה מעשה שלא ייעשה. למזלו של הזמר לא הסתיים האירוע בפגיעה, אבל השלכת חפץ עלולה לגרום לפציעה ובהחלט יש להעמיד לדין את התוקף, גם אם לא נגרמה פגיעה רצינית. מה שהדאיג אותי יותר הייתה תגובתו של גולן. הוא הזמין את התוקף לעימות על הבמה וכינה אותו בשם "קוקסינל".
כמו השימוש במילה "תקלה" בפי הנגבי, שלמרות היותה מילה עברית תקנית, הרי שהשימוש בה היה מעוות לחלוטין, גם השימוש במילה "קוקסינל", שהיא מילה צרפתית תקנית – אינו תואם את המצב. ברור שגולן בחר להשתמש במילה זו מאחר ובסלנג זו מילת-גנאי שלפני שנים כינו בה טרנסקסואליים ודראג-קווינס. גולן אף הזמין את הזמר אל מאחורי הבמה "כדי להראות לו", סגנון כוחני שלא הולם איש ובוודאי לא אמן על הבמה. אמנם בסוף ההופעה התנצל האמן על ההתבטאות הפוגענית ועל הקונוטציה שלה, אבל האם אכן התנצלות היא סוף דבר, בבחינת "מודה ועוזב ירוחם"?
לדעתי – לא. אדם במעמדו החברתי, ראוי שהתנהגותו תהיה "סוף מעשה במחשבה תחילה".
