במוצאי שבת שעבר, היינו אשתי ואני בכיכר החטופים. הצפיפות הקשתה על התנועה בתוך ההמון הכואב, המתפלל, והמצפה להחזרתם של ארבעים ושמונה החטופים והחטופה, שנמקים עדיין בשבי החמאס. הלב כאב לשמע זעקת האמהות והאחים, והתרגש לשמע דברי בני משפחות הנרצחים. ההמון עמד מלוכד והזדהה, צעירים וקשישים, נשים וגברים ללא הבדל בין ימין ושמאל, בין דתיים לחילונים. כולם היו שם. כל בית ישראל.
הייתה תחושה עזה של אחדות שנמשכה מספר שעות, ולקראת סוף ההפגנה – השתנה הנוף. הקהל הלך ופחת, ובמקום מאות האנשים, נושאי כרזות ודגלים (דגל הלאום והדגלים הצהובים), שעמדו מול הבמה, ניצבו עכשיו שורות-שורות של כיסאות עליהם ישב קהל שהיה מורכב ברובו מחובשי כיפות, יהודים דתיים, חובשי כיפות סרוגות ושביסים צבעוניים. רבים החזיקו בידיהם סידורי סליחות, נוער וקשישים שבאו כולם לתפילה המשלבת תפילה להחזרת החטופים ותפילת "סליחות".
זו הייתה חוויה מרגשת במיוחד. כולם יחד בשירת מזמורי הסליחות, ששולבו במנגינות מוכרות לכולם, בנוסח מעורב – חלקן בנוסח ספרד וחלקן בנוסח אשכנז – בליווי תקיעות שופר מרטיטות לב, חצוצרה וקלידים, וחזן עם קול נפלא. תפילות שחדרו לכל לב של מי שנכח במקום, באירוע המרגש בו ישבו גברים ונשים זה ליד זה והתפללו, ללא הפרדה, ללא ריב, ללא מדון. הם הראו לכולם עד כמה זה יפה ועד כמה זה אפשרי.
הייתה לי תחושת איחוד עם העם שלי, תחושת גורל אחד, תרבות אחת, אסון משותף שנוגע בנימי ליבו של כל אחד ואחד. תחושה שמאשרת לך שוב ושוב שאתה יהודי, שאתה ישראלי, וש"אנחנו עם אחד חזק ויציב".
ישבתי שם כשהלב שלי מלא בכאב גדול אבל גם בתחושת אחדות ותקווה. הפיוטים והתחינות נשמעו לי אחרת כשהם עלו מפיהם ומלבבותיהם של הנוכחים. החיבור הזה שבין מסורת עתיקה למציאות עכשווית וכואבת יצר אצלי רגע נדיר שבו רוח, אמונה שהחטופים ישובו וסולידריות, ללא הבדל בין איש לרעהו, התמזגו לחוויה מרגשת עד דמעות.
אינני אדם דתי. אני מגדיר את עצמי כיהודי וכישראלי, כאשר תחושת היהדות ותחושת הישראליות שזורות זו בזו. תחושה זו אף התעצמה בסיום הערב, כאשר לאחר הסליחות והתפילות לשלום החיילים ולהחלמת הפצועים נשמעה תקיעת השופר ברחבי הכיכר ולאחריה שירת "התקווה". מעולם לא ריגש אותי ההמנון הלאומי כמו הפעם, כאשר שרתי אותו עם קהל רב וחשתי תקווה אמיתית בליבי.
שבעי אסונות אנחנו, והנה שנה חדשה עומדת בפתח. מי ייתן ותהיה זו שנה של בשורות טובות, ופתח לעתיד טוב יותר.
