כמו בתחילת מגפת-הקורונה, כאשר התחוללה טלטלה בתחושת הביטחון האישי ופרצה תחושת חרדה קיומית, הרי שגם עכשיו, כאשר המצב הביטחוני והכלכלי אינו ברור, כולנו חווים תחושת חוסר-ודאות.
מצב כזה מערער את תחושת-השליטה. אנחנו, כבני-אדם, זקוקים למבנה, להיגיון ולסיבתיות כדי לתכנן את דרכנו ולהבין את העולם. כאשר אלה מתערערים, המוח שלנו נוטה לחפש עוגנים כדי להחזיר את תחושת-הסדר הפנימי ברמה זו או אחרת. אי-ודאות נוטה לעורר חרדה, ובניגוד לפחד שבו אובייקט האיום מוגדר, חרדה היא תחושה של חוסר-שקט מתמשך. האדם מנסה להשלים את החסר על-ידי הדמיון ועלול לדמיין תרחישים אפוקליפטיים, ואז נוצר עומס רגשי שמקשה עוד יותר על תפקוד מינימלי יומיומי.
ברמה ההתנהגותית, כל אחד מאיתנו מגיב לאי-ודאות בדרכים שונות, בהתאם לאישיותו, לנסיונו בעבר, ולחוויותיו כילד או כמתבגר. לפעמים בדרכים קיצוניות שמרגיעות זמנית את החרדה כמו התמכרויות, הסחות-דעת, ולפעמים בניסיון לשליטת-יתר, לתכנון כל פרט ופרט וכל מעשה, על-מנת להימנע במידת-האפשר מסיכונים, או לדחות החלטות מחשש לטעות.
מבחינה גופנית, אי-ודאות מפעילה את מערכת הדחק, הגוף מפריש הורמוני-דחק כמו אדרנלין וקורטיזול, דבר הגורם לעייפות-יתר, מתח שרירי, בעיות בשינה ופגיעה במערכת החיסון.
מצד שני, אצל חלק מהאנשים אי-הוודאות דווקא מעוררת יצירתיות והתפתחות. כאשר אין אפשרות לתכנן את העתיד הקרוב ואין תשובות ברורות, חלקנו נדרשים לחשב מסלול מחדש, להסתגל ולגלות משאבים פנימיים שלא ידענו על קיומם בנו. אצל חלקנו אי-הוודאות היא מרחב להתפתחות ולא רק לתחושת-איום. המצב של חוסר-ודאות תלוי לא רק במצב האובייקטיבי בו כולנו נמצאים בימים אלה, אלא גם באופן שבו אנחנו מפרשים אותו ומכילים אותו.
אם נבין שהדבר לא תלוי בנו, ושמצב הלחץ שחלקנו נמצאים בו רק מגביר אותו וננסה לפתח סובלנות לאי-הידיעה במקום להיבהל ממנה, זה יגרום לנו לחוות פחות מתח וחרדה ויותר חופש פנימי. זה לא קל, אבל זו אחת מהמיומנויות הנפשיות החשובות ביותר בעולם טראמפי משתנה ולא צפוי.
ולמי שרוצה קצת פילוסופיה – הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט הטיל ספק בכל ואמר שדבר אינו ודאי. ואמר: "אני חושב – משמע אני קיים." כלומר, לשיטתו, הדבר היחיד הוודאי הוא המחשבה שלו עצמו. גם הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט דגל בשיטה שלא ניתן להסתמך על מידע בלבד ועל החושים בלבד, והוא מסכים ומאמין שהדבר היחידי הוודאי הוא המחשבה שלנו עצמנו, ואם קיימת מחשבה, קיימת גם קיימות.
אם נרצה או לא נרצה, אנחנו חיים באי-ודאות עם דברים רבים בחיינו ועם אשלייה לקיום מציאות ודאית. הוודאות חשובה לנו כדי להרגיש בטוחים ושולטים במציאות, וזה עוד מנגנון הגנה כדי לשרוד בתחושה של ודאות וביטחון במציאות הזו.
ואם נחזור לדקארט וקאנט, אזי במחשבתנו אנחנו יכולים ליצור את הקיימות והוודאות שלנו, להרגיע את עצמנו ולפחות להבין שמאחר ואין לנו שליטה על המציאות העכשווית, ניצור לנו במוחנו מציאות משלנו.
