דוקטור, אני חולה?

תחושות פחד ודאגה הן חלק בלתי נפרד מהמנגנון ההישרדותי האנושי, וכל אדם חווה במהלך חייו חרדה נורמלית ומגינה מפני סכנות ממשיות. עם זאת, פרופ' רפי קרסו הסביר כי כאשר העיסוק בבריאות הופך למוגזם, חסר פרופורציה ופוגע בתפקוד היומיומי ללא ממצאים רפואיים בשטח, הגבול נחצה לעבר ההיפוכונדריה. במצבים אלו, הזהירות הטבעית התחלפה בהפרעה פסיכולוגית נוירוטית המכונה חרדה בריאותית, המייצרת מעגל סבל מתמשך עבור המטופל.

במסגרת סדרת הסקירות "על קצה המזלג", ביקש פרופ' רפי קרסו להאיר את המורכבות של אותה חרדה גופנית, שבאה לידי ביטוי בשלל תסמינים פיזיים ונפשיים כגון עצבנות, מתח שרירי וכאבים במערכות הגוף השונות. קרסו ציין כי התופעה, שאפיינה על פי רוב את בני העשורים השלישי והרביעי לחיים אך הופיעה בכל שכבות הגיל, התבטאה בהתעסקות בלתי פוסקת במצב הגופני גם בהיעדר ממצאים רפואיים אובייקטיביים. במצבים אלו, החולה נכנס למעגל של ביקורים חוזרים אצל רופאים שונים וביצוע בדיקות רבות, מתוך תקווה שמישהו סוף סוף יאבחן את המחלה שהוא משוכנע שמקננת בגופו.

במהלך הסקירה פירט פרופסור רפי קרסו כיצד הסובלים מהתופעה נטו לפרש תחושות גופניות פיזיולוגיות שגרתיות כתסמינים של מחלות חשוכות מרפא. כך, כאב ראש קל תורגם באופן מיידי לחשש מגידול במוח, ומיחוש במערכת העיכול נתפס כעדות למחלה ממאירה. פרשנות מוטעית זו יצרה "סרטים" מחשבתיים שהובילו לתסמינים פיזיים ממשיים של פאניקה, כגון דפיקות לב מואצות, הזעה וקוצר נשימה, שרק איששו את חששו של החולה כי הוא מצוי בסכנת חיים. קרסו עמד על כך שהטכנולוגיה המודרנית החמירה את המצב, כאשר חולים החלו לרכוש מכשור רפואי ביתי ולבצע בדיקות עצמיות בתדירות גבוהה.

פרופסור רפי קרסו התריע במיוחד מפני הסתמכות על מקורות מידע דיגיטליים כגון "דוקטור גוגל" או מודלי בינה מלאכותית, שכן התחזיות במקורות אלו נטו להיות קודרות והחמירו את תחושת הפאניקה של המטופל. קרסו סיכם כי האבחנה של הפרעה זו דרשה עיסוק בחולי שנמשך לפחות חצי שנה, והדגיש כי הטיפול היעיל ביותר שולב בין מענה תרופתי לבין טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT). לגישתו של קרסו, השילוב בין השניים הוא הדרך המיטבית לקטיעת מעגל הסבל ולאפשרות של המטופל לשוב לאורח חיים מאוזן, שקט ובריא באמת.