בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה דרמטית בשיעור האבחונים של הפרעות קשב וריכוז (ADHD), ובפרט היפראקטיביות. נתונים מארה"ב, כפי שהוצגו בריאיון עם פרופ' רפי קרסו ב-i24NEWS, מצביעים על קפיצה מ-2% מהאוכלוסייה המאובחנת ב-1993, ל-11.4% בשנת 2024. עלייה זו עוררה שאלות רבות לגבי אופי ההפרעה, אבחונה, ובעיקר – יעילות הטיפול התרופתי הנפוץ, בראשו ריטלין. האם ייתכן שתפיסות ותיקות בנוגע לטיפול זה עומדות להשתנות?
ההנחה הרווחת בעבר הייתה, שהפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירו-התפתחותית, כלומר, קשורה להתפתחות מוחית ספציפית. תפיסה זו נתמכה בעבר על ידי מחקרים ראשוניים שהראו הבדלים באזורים מוחיים מסוימים בבדיקות MRI. אולם, כפי שמבהיר פרופ' קרסו, מחקר חדש וארוך טווח מערער על יעילותו של הריטלין כפתרון קבוע.
"אנחנו נותנים לילד ריטלין, אמפטמין או אדרל – כל המשפחה – וב-14 החודשים הראשונים המצב משתפר", ציין פרופ' קרסו. אולם, הנקודה המרכזית היא ש"אם אתה בודק שוב אחרי 36 חודש, מסתבר שהוא חזר לאותו דבר". כלומר, ההשפעה החיובית של התרופה עלולה להיות זמנית בלבד.
המחקר הקיף 4 קבוצות של ילדים: קבוצה שקיבלה ריטלין, קבוצה שקיבלה טיפול התנהגותי, קבוצה שקיבלה שילוב של השניים, וקבוצת ביקורת שלא קיבלה כל טיפול. המסקנה המפתיעה: "אחרי 36 חודש לא היה הבדל בין קבוצה אחת לשנייה". נתון זה מעלה שאלות מהותיות לגבי ההצדקה לשימוש קבוע בתרופות.
פרופ' קרסו הציג מסקנה חשובה נוספת מהמחקר: "אם אתה נותן לילדים דברים שמעניינים אותם ושהם רוצים לעשות, הפרעת הקשב הופכת להיות מזערית". תובנה זו מדגישה את חשיבות המוטיבציה והעניין האישי בתהליך הקשב. הוא אף הוסיף באנקדוטה אישית: "גם אם אני ואתה (ניב גלבוע) ניקח ריטלין, נרגיש יותר טוב כי זה 'ספיד'".
לצד זאת, חשוב לזכור שלריטלין יש תופעות לוואי. המחקר אף מצא כי ילדים שקיבלו ריטלין היו "גבוהים ב-2.5 ס"מ פחות, [אינץ' פחות] מאשר הקבוצות האחרות" לאחר תקופה ארוכה, מה שמצביע על השפעה אפשרית על הגדילה.
"האם אנחנו קוראים להפסיק לתת ריטלין?" שאל ניב גלבוע. תשובתו של פרופ' קרסו הייתה חד-משמעית: "ממש לא". עם זאת, הוא מדגיש את החשיבות של "לתת בצורה מושכלת, לא לרוץ אחרי רופאים ולתת לילדים שלא צריך".
פרופ' קרסו התריע מפני "אצבע קלה על המרשמים" וציין כי לעיתים לחצים סביבתיים וריבוי גירויים (כמו שימוש במכשירים ניידים) עלולים להשפיע על הקשב. המלצתו היא להתייחס לטיפול תרופתי כפתרון לטווח קצר, ל"תקופות קצובות", רק בזמן הצורך", למשל לקראת מבחן. הוא אף התייחס למבוגרים שנוטלים ריטלין באופן קבוע, והציע כי "אם תעשו דברים שמעניינים אתכם, לא יהיו לכם הפרעות קשב".
המחקרים החדשים והתובנות שהציג פרופ' קרסו אינם קריאה להפסיק את הטיפול התרופתי באופן גורף, אלא קריאה לבחינה מחודשת ואחראית של יעילותו לטווח ארוך. המסר המרכזי הוא שיש להשתמש בריטלין בצורה מושכלת ומדויקת, בהתאם לצורך ספציפי ומוגבל בזמן, ולשלב אותו עם הבנה עמוקה יותר של מנגנוני הקשב ועם התייחסות לגורמים כמו עניין וסביבה. בחינה מחודשת זו של הטיפול התרופתי, יחד עם גישות חלופיות, פותחת דלת לטיפול מקיף ומותאם יותר עבור ילדים ומבוגרים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז.
ניתן לשלוח שאלה בעמוד זה. שאלות נבחרות ייענו על ידי פרופ' קרסו, והתשובה תתפרסם גם באתר זה.
