כולנו שמענו את המנטרה: פעילות גופנית היא מפתח לבריאות ולאריכות ימים. אבל האם ייתכן שיש דבר כזה "יותר מדי"? מחקר מרתק שנערך בפינלנד במשך שלושה עשורים, ובחן תאומים זהים כדי לבטל השפעות גנטיות, מציע תמונה מורכבת יותר. פרופסור רפי קרסו חשף בתוכניתו של ניב גלבוע ב-i24NEWS את ממצאי המחקר המפתיעים, שעלולים לגרום לנו לחשוב פעמיים לפני שאנחנו רצים מרתון נוסף.
המחקר הפיני חילק את הנבדקים לארבע קבוצות שונות על פי רמת הפעילות הגופנית שלהם: קבוצה שלא עסקה כלל בפעילות גופנית, קבוצה שעסקה בפעילות גופנית מועטה, קבוצה שהתמידה בפעילות גופנית סדירה, וקבוצה רביעית שעסקה בפעילות גופנית אינטנסיבית במיוחד, כמו תחרויות טריאתלון ואיש ברזל. התוצאות היו, איך נאמר זאת בעדינות, מעוררות מחשבה.
"מצאו שאלה שלא עושים בכלל פעילות, ואלה שעושים בכמויות הגדולות ביותר, ההזדקנות הביולוגית שלהם יותר גדולה", הסביר פרופסור קרסו. במילים אחרות, הן אלה שלא זזו מהספה והן אלה שקרעו את עצמם באימונים מטורפים הראו סימנים מוגברים של הזדקנות ביולוגית.
אבל זה לא הסוף. המחקר גילה עוד ממצא חשוב לא פחות: "תוחלת החיים של העוסקים בפעילות גופנית מועטה וסדירה, ארוכה ב-7 אחוז מאלו שלא עושים בכלל או שעושים בצורה קיצונית". המשמעות ברורה – מי שמצא את "שביל הזהב" של פעילות גופנית סדירה ומתונה, נהנה מתוחלת חיים ארוכה יותר.
כנראה, שהוכל בחיים צריך להיות במידה. פעילות גופנית חשובה ומועילה, אין ספק בכך, אך מסתבר שגם כאן "יותר מדי" עלול להיות בעוכרינו. המפתח הוא למצוא את האיזון הנכון, את אותה נקודה מתוקה שבה אנחנו נהנים מיתרונות הפעילות הגופנית מבלי לשחוק את הגוף שלנו. אולי במקום לכוון למרתון הבא, כדאי פשוט ליהנות מהליכה נעימה בפארק?
ניתן לשלוח שאלה בעמוד זה. שאלות נבחרות ייענו על ידי פרופ' קרסו, והתשובה תתפרסם גם באתר זה.
