עד היום, רבים מאיתנו ראו בתרופות כמו ריטלין וקונצרטה פתרון נקודתי לשיפור הקשב והריכוז, כלי שמסייע להתמודד עם אתגרי יום-יום בלימודים ובעבודה. אך מחקר חלוצי שנערך באוניברסיטת סאות'המפטון שבלונדון מציג תמונה רחבה ועמוקה הרבה יותר. הממצאים המרתקים, שפורסמו לאחרונה, חושפים כי השפעתן של התרופות הללו חוצה את גוויות הקשב, והן מפחיתות באופן דרמטי את הסיכון להתנהגות אובדנית, לתאונות, ואף להתמכרויות.

המחקר, שהתפרסם בכתב עת רפואי מוביל, כלל נתונים מקיפים על כ-150,000 אנשים בגילאים 6 עד 64, ונערך בין השנים 2007 ל-2020. הוא בחן את השפעתן של תרופות ממשפחת המטילפנידט (כמו ריטלין) והשווה את התוצאות מול קבוצת ביקורת שלא נטלה תרופות אלו. בשיחה עם פרופסור רפי קרסו, הוא הגיב לממצאי המחקר המדהימים והסביר: "ההפרעה, מעבר לבעיות קשב מוכרות, כוללת גם שכיחות יותר גדולה של אימפולסיביות" וכן "נטייה לעובדנות, לחרדה, לדיכאון, להתמקרויות, לדחיינות". המחקר למעשה אישש, לראשונה בנתונים רחבים, את מה שהניסיון הקליני כבר לימד אותנו.

הנתונים שנחשפו במחקר הם חסרי תקדים ומספקים הוכחה חותכת ליעילות הרחבה של הטיפול התרופתי. כפי שציין פרופ' קרסו: "יש 16 או 17 פחות מקרים עובדניים, יש 15% פחות התמקרויות, יש 13% פחות עבירות פליליות". נתונים אלו מראים כי השפעת התרופות אינה רק על שיפור היכולת הקוגניטיבית, אלא על הפחתת ההתנהגויות האימפולסיביות והמסוכנות הנלוות להפרעה. פרופ' קרסו הדגיש גם כי מעבר לשיפור הריכוז, אדם קשוב ומרוכז יותר "יש לו פחות תאונות דרכים". הממצאים מראים גם כי בקרב אנשים שכבר סבלו מאימפולסיביות או נטייה אובדנית, "הירידה היא ב-25%", מה שמדגיש את חשיבות הטיפול באוכלוסיות בסיכון גבוה.

פרופ' קרסו אישר כי עבור מומחים, הממצאים לא היו מפתיעים לחלוטין: "זה היה ברור לכולם, אבל זה לא היה מוכח בנתונים". הוא ציין כי המגמה הזו מקבלת משנה תוקף גם מהשטח: בשנים האחרונות חלה עלייה של כ-20% במספר המרשמים לתרופות אלו באנגליה, וגם בישראל ניכרת עלייה דומה. עלייה זו עשויה להצביע על הכרה רחבה יותר בהשפעות החיוביות של הטיפול התרופתי על מגוון היבטי החיים.

למרות היתרונות הברורים, פרופ' קרסו הדגיש באופן חד משמעי את חשיבות האבחון הנכון והאחראי. הוא הסביר שהתרופות, המבוססות על אמפטמינים, יכולות לשפר את ההרגשה גם בקרב אנשים שאינם סובלים מהפרעות קשב, אך במקרה כזה "זה התמכרות". המסר הוא חד: "מי שלא צריך שלא יקח". הוא הוסיף כי "אם יש הצדקה ואם עושים מבחנים ובודקים את הילד או את המבוגר ורואים שאכן קיימת הפרעת קשב וריכוז, כדאי ורצוי לקחת ריטלין".

המחקר החדש מספק אישוש מדעי חזק לתועלת הרחבה של תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, ומעבר לשיפור הקשב עצמו. הוא מחזק את ההבנה שמדובר בהפרעה מורכבת בעלת השלכות על תחומי חיים רבים. על אף היתרונות המשמעותיים, המסר המרכזי שנותר הוא הצורך באבחון מקצועי ואחראי, כדי לוודא שהתרופה ניתנת רק למי שבאמת זקוק לה, ובכך לאפשר שיפור אמיתי באיכות החיים ולסייע במניעת התנהגויות מסוכנות.