זה לא בית הבראה

אינני מחסידיו של השר איתמר בן-גביר, אין זה סוד. אבל אני חושב שהוא צודק בחלק מטענותיו לגבי היחס לאסירים הפלסטינים. אינני מתכוון כאן לאסירי חמאס-נוחבה "החדשים", אליהם אתייחס בהמשך הטור. 

אין ספק שההתנהלות מול האסירים הביטחוניים חייבת להשתנות. במקום מתן צ'ופרים במטרה להשיג "שקט תעשייתי", יש להגביר את השמירה והביטחון תוך הגדלת כוח-האדם של עובדי השב"ס. גם בציבור וגם מתוך עדויות מתקבל הרושם שהאסירים הם השולטים בסוהרים ולא ההפך, כמתבקש. לא ייתכן לאפשר להם גישה לטלוויזיות ללא הגבלה, לימודים לתארים אקדמיים, ובמקביל לעצום עין נוכח הימצאות טלפונים סלולריים בתאיהם דרכם הם, קרוב לוודאי, מפעילים אנשים מחוץ לכותלי בית-הסוהר.

סוד גלוי הוא שבתי-הכלא משמשים חממה לבית-ספר "חמאסי", ואם ברמת-חיים עסקינן, יש לי גם מה לומר על רמת התזונה מאחורי החומות. ודאי וודאי שמגיע לאסירים אלה אוכל, אבל אוכל ברמה של בית-סוהר, לא בית-הבראה.  

אני מתנגד נחרצות להצעה של השר בן-גביר לצמצם את תפריטם של אסירי נוחבה למינימום, אמנם לא  לרמה של חצי פיתה ביום כפי שמקבלים החטופים המוחזקים בעזה. אבל לא לרמה של "בופה" עשיר בבשרים, פירות ירקות ודברי מתיקה . פיתה, כף אורז ומלפפון (לדוגמא)- זו אמירה שמקוממת אותי כמו את כל בן-תרבות. אנחנו לא הם. אין להרעיב את האסירים, חלילה. איש לא מעוניין לראות אסירים מתים מרעב. אם יוחלט שיש להמיתם על פשעי-מלחמה – ישונה החוק והם יעמדו בפני משפט, יזכו להגנה במסגרת החוק ואם ייגזר דינם למוות – יומתו. אבל לא מרעב.

מצד שני, יש להם תקציבי-מזון מופקעים, בשרים מסוגים שונים, פירות וירקות וכל טוב. יש תפריט מחויב בחוק הבין-לאומי, ואת מה שיש לתת – ניתן, אך אפשר בהחלט לשנות את התפריט. מספיק לתת מנת-בשר פעם-פעמיים בשבוע. חלבון ניתן לצרוך לא רק מבשר, (ויעידו על כך הצמחונים והטבעונים), קטניות ואורז, ביצים ומוצרי-חלב גם הם מקורות לחלבון. 

כאמור, איננו כמותם ולא נהיה כמותם. לא נתקרנף.                                                                                        *

משלחת של קרובי החטופים יצאה לכיוון מעבר כרם שלום במטרה למנוע ממשאיות עם ציוד הומניטרי להיכנס לעזה. אכן, ברור שההומניטריות הינה חד-כיוונית. לא יתכן שבלחץ האמריקאים והמצרים אנחנו נספק מזון, תרופות ודלק לעזה, קרי – לחמאס, ולא נזכה לקבל דיווח רפואי על מצבם של החטופים שלנו ולהיות בטוחים שדואגים להם תזונתית ותרופתית. יש להגיד זאת לאמריקאים ולמצרים באופן שאינו משתמע לשתי פנים ולא לוותר. יחס גורר יחס. אני די בטוח שברגע שלא יוכלו שם לקבל מזון, תרופות ודלק, לא יעבור זמן רב לפני שהצלב האדום יורשה לבקר את חטופינו.