לאחרונה שמענו והזדעזנו כולנו כאשר נחשפו מול עינינו הדרכים בהן נבחרים שופטים בישראל. מה הם האינטרסים, לפעמים, של השופטים ולמה חשוב לעורך-דין זה או אחר שהשופט יהיה בצד שלו. הזכרתי בעבר את העובדה, שנושא הפסיכולוגיה של בית-המשפט והחלטות שיפוטיות קרוב לליבי מאוד, מאחר ולימדתי אותו בבית-הספר למשפטים.
הסיפור האחרון של מינוי שופט מחוזי זה או אחר בתמיכת יו"ר לשכת עורכי-הדין לשעבר, לכאורה, בגלל שתיקים רבים ממשרדו של יו"ר הלשכה מגיעים לשיפוטו – החזיר אותי אחורה לחוויה טראומטית שחוויתי על בשרי. וזה סיפור המעשה:
עקב מקצועי אני מזריק מדי יום עבודה עשרות רבות של הזרקות, פעולה שגורמת לשחיקה של מפרק מסוים בכף-היד, מפרק המשמש לדחיסת בוכנת-המזרק. במשך עשרות שנות-עבודתי נשחק אותו מפרק ללא כל פרופורציה למפרקים אחרים בגופי, והצריך ניתוח להחלפת המפרק השחוק במפרק סינטטי ממתכת.
מאחר ומדובר בשחיקה עקב עבודתי הרפואית, ומאחר והייתי מוגבל בעבודתי בגלל הפגיעה במפרק, תבעתי את הביטוח הלאומי. זאת לאור העובדה שכל הזרקה מהווה מעין מיקרו-טראומה ומאות כאלו מצטברות לכדי נזק המחייב אותי להחליף את המפרק השחוק בחדש. משרד עורכי-דין ידוע העוסק בדיני-עבודה ותביעות מול הביטוח הלאומי שכנע אותי להגיש תביעה – וכך עשיתי.
לפני מועד המשפט ביקשתי להיפגש עם עורכת-הדין שמונתה עבורי, אבל בקשתי נדחתה בתואנה שאין בכך צורך, התיק פשוט וחד-משמעי.
הגעתי לבית-המשפט לעבודה בבת-ים, שם פגשתי לראשונה את עורכת-הדין שהייתה אמורה לייצג אותי. אישה צעירה, שישבה איתי משך כחמש דקות על הספסל במסדרון של בית-המשפט והרגיעה אותי ש"הכל בסדר". אז נכנסנו לאולם. את הביטוח הלאומי ייצגה עורכת-דין מבוגרת ומנוסה מאוד, ולפי התנהלות הדברים היה ברור לי שהיא מופיעה הרבה בפני אותו שופט שישב בדין. היא פצחה בנאום ארוך לאורכו חזרה וטענה שזה לא נחשב למיקרו-טראומה, והוסיפה הסברים שלמשמעם, אני כרופא, התחלחלתי.
ניסיונותיי להשחיל מילה נדחו בנזיפה על-ידי "כבוד השופט". עורכת-הדין שייצגה אותי צייצה בקול ענות-חלושה וגם את פיה סתם "כבוד השופט". בקיצור, ניתן לי להרגיש על-ידי מייצג הצדק שאני שקרן, וטענותיי הן עורבא-פרח. למרות שהיה מדובר בפגיעה פיזית ברורה עם סימוכין רפואיים, החליט בית-המשפט שלא מדובר במיקרו-טראומה, ובלשון עדינה – העיף אותי מכל המדרגות.
זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי מושפל. הפעם הראשונה בה התברר לי שבין אמת לבין צדק ומשפט לא תמיד יש קשר, ולפעמים, ממש אין. הבנתי עד כמה חשוב מי עורך-הדין שמלווה אותך למשפט, ולא פחות מזה – מצב-רוחו של השופט באותו רגע.
הנקודה היחידה שבה אני יכול לסנגר על התנהגותו של השופט ועל התנהלות המשפט היא שזה היה הדיון האחרון באותו יום, ואני מניח שהשופט היה עצבני, עייף ורעב, והדבר האחרון שעניין אותו זה לשמוע מה יש לי לומר בנושא טראומה ומיקרו-טראומה, בעוד כל זה אינו מתאים לתזה שלו.
הציעו לי להגיש ערעור, אבל הגועל שהציף אותי מאותו מעמד מביש ומבייש היה כל-כך גדול, עד שהחלטתי לוותר ולהרים ידיים מול התנהלות כל-כך לקויה.
איני יודע איך ולמה הגיע אותו איש קצר-רוח להיות שופט, אבל ליבי, ליבי עם כל מי שאיתרע מזלם להופיע בבית-המשפט שלו.
