כאשר אדם מרגיש לאורך זמן שאין לו שליטה על חייו, אין לו דרך לשנות את המצב, אינו רואה את נקודת הסיום והוא תלוי במשתנים שרירותיים – אך טבעי הוא שיחוש תחושת אין-אונים.
מיום שנולדתי, לפני מלחמת השחרור, ועד היום, אני זוכר את כל מלחמות ישראל. במלחמת השחרור אני זוכר את הרגע שבו כילד קטן אבי שולף אותי מן המרפסת שבה שיחקתי ובניתי מגדל מקוביות, מגיף את התריס ורץ איתי לחדר המדרגות. בהפוגה מצאנו את המרפסת זרועה ברסיסים ואת מגדל הקוביות הרוס. זו חוויית הילדות הראשונה הזכורה לי, ואולי נסכה בי ביטחון לאורך כל חיי שיש על מי לסמוך; שתמיד יגיע מבוגר אחראי כדי לשמור עלי.
בכל מלחמות ישראל היתה הממשלה המבוגר האחראי, עם הזרוע החזקה של הצבא ותחושת האחדות של העם. עד כה "זכינו" במלחמות למשך פרקי זמן קצרים באופן יחסי.
המצב הפעם שונה. העורף מדמם. אין כמעט אדם שלא חווה במשפחתו או בסובבים אותו מישהו פצוע או חטוף, או שנפל חלל.
חוסר אונים הוא מצב מנטלי-נפשי, והתחושה יכולה להתבטא בדרכים שונות, בהתאם לאישיותו של האדם ולמצב האובייקטיבי שבו הוא שרוי. זה עלול לקרות במחלות סופניות, במשברים כלכליים, בפיטורים מהעבודה. מצב אופייני קרה בזמן השואה ובמחנות הריכוז, אנשים חשו שחייהם ועתידם אינם בשליטתם והם תלויים בגורל ובמזל.
כאשר אדם חש שאין לו שליטה על חייו ואין לו דרך לשוב ולקחת את המושכות ולהנהיג אותם, הוא עלול לחוות כעס, אדישות, פחד, התקפי חרדה חוזרים ונשנים, שקיעה בדיכאון, או לחפש כיצד ובאיזה אופן הוא יכול להשיב לעצמו לפחות חלק מן השליטה ולא לאבד את התקווה.
יש המתעלים את מרצם לכיוונים חיוביים כמו עזרה והתנדבות, אבל יש גם דיווחים על עלייה משמעותית במקרים של אלימות במשפחה.
אנשים בצפון ובדרום פונו מבתיהם וממקומות עבודתם ואין להם מושג אם ומתי ישובו. חוסר הוודאות הזה לא תורם לחוסן הנפשי. עסקים קטנים ובינוניים קורסים כי כספי הפיצויים לא מגיעים כאן ועכשיו, בשעה שהם משוועים לעזרה. התנהגותם של שרי הממשלה לוקה בחסר, בלשון המעטה, כאשר אנחנו עדים להאשמות הדדיות בתוך הקבינט המורחב.
גם התלות באמריקאים אינה מוסיפה לתחושת היציבות: בואו נודה על האמת – הם תומכים בנו, מממנים אותנו, מתייצבים לצדנו באו"ם ושומרים על הגב שלנו, ומה אם ישתנה המשטר וביידן יפנה את מקומו?
אבל זה מה יש, ועם זה ננצח. הצבא שלנו חזק וחדור־מטרה והעם סומך עליו. הוא התעשת מהר ומסתער קדימה, ועצם העובדה שסנוואר דורש הפסקה מוחלטת של הלוחמה בעד החזרת החטופים, מדברת בעד עצמה. אסור לנו לאבד את התקווה.
בספרו "האדם מחפש משמעות" מצטט ויקטור פראנקל את פרידריך ניטשה, שאמר: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך".
לעם ישראל יש למה לחיות ולמה לנצח, ולכן עם ישראל חי וינצח!
