מה גרם לאדם כמו חמינאי לעמוד בעזות-מצח כזו מול טראמפ? מה גרם לו להתרברב ולהתנשא ולהשמיץ קבל עם ועולם את האיש והאומה החזקים בעולם? האם זו טיפשות, יומרה,, אמונה דתית, דמנסיה קלה או פשוט הפרעה בשיפוט? חמינאי חווה את תגובתן של ישראל וארה"ב במבצע "עם כלביא" לפני מספר חודשים, הוא אמור היה להבין שאנחנו נמצאים עמוק-עמוק בתוככי כל הסודות שלו, שהמודיעין שלנו יעיל, מדויק ויודע בכל רגע היכן נמצאים כל מנהיגיו וכל מדעניו, למרות שהיו תחת אבטחה כבדה ושינו את מיקומם מדי יום-יומיים. הוא נוכח במו עיניו כיצד הזרוע הארוכה והיעילה שלנו מצאה וחיסלה אותם, והוא עצמו חשש לחייו, התחבא בבונקר שלו אבל המשיך לזלזל גם בנו וגם בטראמפ בביטחון ובפנאטיות האופייניים לו.
איני מכיר את מצבו הרפואי של חמינאי, אבל ידוע שלא היה אדם בריא, וכמובן שלא היה אדם צעיר, ברור שהרגיש כל-יכול שבמשך שנים רבות היה הפוסק והמחליט היחיד. בתקופת שלטונו נרצחו, נתלו ועונו עשרות אלפים מבני-עמו, אבל האם התנהגות זו נובעת מתחושת-כוח, כמו המלכים של פעם שבהינף-יד היו חורצים גורלו של אדם? האם כאיש-דת חשב שהוא שני לאלוהים או האם פשוט היה סדיסט עם הפרעת-אישיות והפרעות בשיפוט וחשב שכל מה שהוא מחליט אלה הם דברי אלוהים חיים ומי זה טראמפ שיאמר לו מה לעשות…
נכון שחלק מהחשיבה השונה שלו ושל טראמפ קשורה לתרבות ומנטליות שונות של איש-עסקים מערבי מול איסלמיסט קיצוני שהמוות הוא חלק מתרבותו, ששולח אנשים למות בגלל כל אי-ציות קטן להחלטותיו או לחוקיו, כדיקטטור אכזר וחסר-מצפון.
חמינאי אינו רגיל לאי-ציות. זו פגיעה בכבודו ובכבוד האומה הפרסית. כבוד לאומי הוא משאב פסיכולוגי בכל מדינה ובמיוחד באירן, וכאשר ארה"ב ביטלה את הסכם הגרעין והטילה סנקציות על איראן, זה נתפס כהשפלה וכפגיעה בלגיטימיות של ההנהגה האיראנית. האיראנים נתפסו "על חם" עם אורניום מועשר ותגובתו החריפה והתרסתו של חמינאי היתה, אולי, ניסיון לשחזר תחושת-כבוד. העימות הפומבי בין עלי חמינאי לטראמפ היה אחד המאפיינים למערכת-היחסים הטעונה בין ארה"ב לטהרן מזה שנים רבות. בזמן שטראמפ הוביל למדיניות של לחץ מקסימלי ופרש מהסכם הגרעין, חמינאי בחר בהתנהגות מתריסה, תקיפה ולוחמנית ובעזות-מצח תקף אישית את טראמפ ואת אמריקה, כשלא ניתן, כמובן, לשלול אסטרטגיה מחושבת מצידו. סגנונו של חמינאי כוון, למעשה, לאיראנים ולמשמרות המהפכה, למרות שדבריו נאמרו כלפי הבית הלבן. עם זאת, אני מכיר פחות מדי את חמינאי כדי לדון אם התנהגותו והתנהלותו נובעות מהפרעה בשיפוט, מדמנסיה או משילוב של אלו עם אידיאולוגיה פוליטית-פנימית ואסטרטגיה.
בעימות בין טהרן וושינגטון היה משני הצדדים לא רק מאבק מדיני אלא גם קרב על תודעה, כבוד ולגיטימציה.
