אחרי שנים של אזהרות מפני זמן מסך אצל ילדים, מגיע מחקר חדש שמערער על ההנחות המוכרות. פרופ' רפי קרסו התארח אצל ניב והציג ממצאים מפתיעים מפינלנד: ילדים שבילו יותר זמן מול המסך פיתחו דווקא יכולות קוגניטיביות טובות יותר.
"זהו מחקר מאוניברסיטת יובאסקולה שבפינלנד, בהובלת החוקר פטרי ילנקו, שפורסם בכתב העת המכובד Pediatric Exercise Science", מסביר פרופ' קרסו. החוקרים עקבו אחר 260 בני נוער לאורך שמונה שנים, מילדות ועד גיל 15–16. לאורך כל התקופה נבדקו הקישורים הקוגניטיביים שלהם באמצעות מבחני זיכרון ותפקודי מוח, לצד מדידת הפעילות הגופנית וזמן המסך.
"התוצאה הפתיעה את כולם", אומר פרופ' קרסו. "דווקא אלה שזמן המסך שלהם היה ארוך מהרגיל הראו שיפור בביצועים הקוגניטיביים. זה משנה חלק ניכר ממה שחשבנו עד היום".
אך פרופ' קרסו ממהר להבהיר שהמפתח טמון בתוכן ולא רק בכמות: "הכול תלוי במה שהילד עושה מול המסך. יש פעילויות לימודיות – בפינלנד לומדים הרבה דרך המחשב – ויש פעילויות משחקיות. צפייה בסרטים לימודיים או משחקי חשיבה היא דבר אחד; גלישה חסרת מטרה בתכנים לא מתאימים היא דבר אחר לגמרי". הוא מוסיף כי חלק מהנתונים במחקר התבססו על דיווח עצמי ועל שאלונים, ולכן מדובר בקשר סטטיסטי – "אבל אין ספק שזה נותן לנו כיוון".
השאלה שמעסיקה כל הורה היא מאיזה גיל מותר. גם כאן פרופ' קרסו מבחין בין שימושים: "תינוק בן שנה עם הטלפון בעגלה – זה מיותר לחלוטין. אבל ילד שיושב על ברכי הוריו וצופה בתוכן שמתאים לגילו, או ילד שמקבל זמן מסך מוגבל ומפוקח מבחינת התכנים – זה סיפור אחר. מה שחשוב יותר מהכמות הוא התוכן".
פרופ' קרסו מציין כי משחקי חשיבה ותוכנות לימוד מיטיבים לא רק עם ילדים: "זה טוב גם למבוגרים – נגד בעיות זיכרון, ואפילו כמעכב של ההידרדרות בתפקודי המוח באלצהיימר. לא כל זמן מסך זהה". המסר המרכזי שלו להורים ברור: "בעיקר לא לפחד מזה. העולם משתנה, המסכים הם חלק מהחיים שלנו, וכדאי לעודד שימוש אקטיבי – משחקי חשיבה ותוכנות לימוד – ולא סתם גלילה".
ניתן לשלוח שאלה בעמוד זה. שאלות נבחרות ייענו על ידי פרופ' קרסו, והתשובה תתפרסם גם באתר זה.
