במחצית השבוע, בשעות הערב, הוקרנה כתבה של יוסי מזרחי במסגרת תכניתו 'המבקר. אני בטוח שאינני היחיד שהתעצבן לנוכח מה שהוצג לנו, הצופים. בכתבה נראתה קבוצת נערים חרדים מ'ישיבה פתוחה', או איך שהיא נקראת, נראים בדיוק כמו תלמידי-תיכון חילוני, מבלים בבריכה, בברים, בסקי בחו"ל, ומתוגמלים כתלמידי-ישיבה ש'תורתם אומנותם'.
אקדים ואגיד שוב – אני מגדיר את עצמי כיהודי ישראלי, בפירוש יהודי, ומסורת ישראל חשובה לי, ואין לי ספק שללא הדת והתורה לא היינו העם היהודי שנותר ביהדותו אלפי שנים, והתורה היא זו ששמרה עלינו כיחידה אחת. כל זה טוב ויפה, אבל יש גם לזכור שבכל הדורות היהודים הדתיים אמנם למדו תורה, אבל גם עבדו בכל ארץ בה חיו ושירתו את המדינה בבחינת "דינא דמלכותא דינא". זהו מושג שמקורו בתלמוד הבבלי והוא נותן תוקף הלכתי למשפט זה, גם אם זה האחרון נוגד את המשפט העברי.
גם היום, בכל רחבי ארה"ב ואירופה קיימות קהילות חרדיות מפוארות שאינן נתמכות על-ידי המדינה בה הן חיות. כל בני-הקהילה עובדים ולומדים, משלמים מיסים, ויחד עם זאת שומרים יפה מאוד על הגחלת. רובן גם תורמות לישיבות בארץ.
אבל אצלנו? שומו שמיים. באמת, רבותיי, יש גבול לכל תעלול. יותר ויותר מתגלה לעינינו ההונאה הגדולה של חלק מהמגזר החרדי והניצול הבוטה של המדינה. אותם "תלמידי-ישיבה", ומסתבר שיש רבים כמותם, עובדים מהצד, חלקם בשחור, חלקם באפור, מצוידים בשני מכשירי טלפון – אחד חכם מאוד והשני כשר מאוד. יוצאים בערבים לבלות בברים, לבושים בג'ינס, אולי מגיחים לשעה-שעתיים לישיבה על-מנת "להחתים כרטיס" לפיו תקבל הישיבה את התקציב. הם נהנים מקצבה קטנה למחייה, משפחתם זוכה להנחה גדולה בארנונה, משלמת תשלום סמלי למוסדות החינוך ולמעונות של הילדים, והם עצמם אינם נוטלים חלק בנטל.
נכון, לא כולם כאלה, אבל מסתבר שזה גם לא בדיוק קומץ. המגזר החרדי מגדיר נערים אלה כ"בעייתיים" מאחר שהם לא מתנהגים בדיוק לפי מה שמכתיב הזרם. הם משתמשים בסמארטפון ומתלבשים שונה מהמקובל אצל האברכים. לפי קריטריונים אלה – 50% מחיילי צה"ל הם בעייתיים. אם בני או נכדי לא יגיע לבקו"ם בגיל 18, הוא ייחשב לעריק והמשטרה הצבאית תחוש לעצור אותו, אבל איש לא יגע בנער כזה מהמגזר החרדי. לא בו ולא בתקציביו.
לגבי התלמידים האחרים שאמנם יושבים יומם וליל ושוקדים על לימוד התורה, מתפלפלים ושומרים על הגחלת, יעברו, במחילה מכבודם, בחינות גלויות, ורק המצטיינים, יהיו כמה שיהיו, יזכו לשבת באוהלה של תורה ולא באוהל הצבאי. להם הייתי אפילו מגדיל את הקצבאות. כמה אחוזים הם באמת עילויים? חמישה? עשרה? עשרים אחוז? לא יותר, ואולי אף פחות.
כפי שילדיי לקחו פסק-זמן מהלימודים והלכו לשירות צבאי, יעשו כך גם הצעירים החרדים. ואם לא לצבא – לשירות לאומי. גם הם וגם אזרחינו הערבים, לשירות אזרחי. זוהי חובה אזרחית שיש לעמוד בה, ומי שלא יעשה שירות צבאי או לאומי ללא סיבה מוצדקת, למשל, רפואית – לא יהיה זכאי לזכויות של אזרח, לא יוכל לבחור לכנסת, להתקבל לעבודה במשרות עירוניות או ממשלתיות וכדומה, ולא לקבל תקציבים מהמדינה!
די. יש לתקן את העוול ויפה שעה אחת קודם.
