שמירת החוק אינה אופציה. היא תנאי חיוני לקיום מדינה מסודרת ומתוקנת. היא אינה המלצה ואינה ענין של בחירה אישית או של נוחות פוליטית. שלטון החוק והציות לחוק הוא הבסיס עליו נשענת חברה מתוקנת, רק הביטחון האישי והאמון במוסדות המדינה יאפשר לנו לחיות ביחד תוך תחושת ביטחון ושלווה על אף המחלוקות. מיותר לציין כי בהעדר דוגמה אישית ומשילות מלמעלה, כולל אכיפה שווה, כל החברה שלנו מתחילה להתפורר.
לצערנו, מיום ליום גובר הכרסום בנורמות בסיסיות. יותר ויותר מגזרים מרשים לעצמם לצפצף על החוק בגלוי ואפילו בהתנשאות, ללא בושה וללא חשש מתגובה. כאשר התחושה היא שהחוק גמיש, בררני ותלוי-זהות מגזרית, הוא נתפס כהמלצה בלבד אצל חלק מהמגזר, ואילו חלק אחר מקבל אותו כחוק הנאכף בקשיחות.
הבעיה מתחילה לא אצל מגזר זה או אחר. הבעיה מתחילה למעלה, כאשר חברי-הכנסת מודיעים בראש חוצות שלא יתייצבו במשטרה לחקירה שאליה זומנו, ומסתתרים מאחורי חסינות דיפלומטית שבכלל נועדה רק כדי לעזור להם בעבודתם הפרלמנטרית ובוודאי שלא כדי לשמש הגנה אוטומטית מבדיקה וחקירה. מיותר לציין שאין הם טורחים אפילו לבוא לחקירה, ולו על-מנת להסביר כיצד והאם באמת החסינות קשורה לפעילותם. עצם הסירוב להתייצב משדרת לי, האזרח הקטן, כי החוק נתון לפרשנות, ואם נבחרי-הציבור נוהגים כך, מדוע שאני אנהג אחרת?!
במגזר הערבי מספר מקרי-הרצח מזעזע את הלב. משפחות פשע מפעילות פרוטקשן, כלי-נשק בלתי-חוקיים נמצאים לרוב ואין תחושת-ביטחון. חלק נכבד מהאוכלוסייה הערבית הישרה והטובה חושש לצאת בערב מפתח הבית.
בצפון הארץ ובדרומה עסקים נשרפים, בעלי-עסקים משלמים "דמי חסות" ואין פוצה פה ומצפצף. המדינה איבדה שליטה, או אולי אינה מעוניינת ליישם את שליטתה? לדעתי זו אינה בעיה של המגזר, זו בעיה של המדינה. כאשר עבריינים לא חוששים מהמשטרה ויודעים שסיכוייהם להיתפס זניחים, נוצר חלל שלטוני שמתמלא באלימות ובשלטון הרחוב, ומדינה שאינה מגינה על אזרחיה, מאבדת את אמונם.
גם במגזר החרדי נאלצות רשויות החוק להיכנס לערים כדי לממש סמכות בסיסית או לחלץ חיילות, וחלק מתושבי העיר בני-ברק אפילו הכריזו השבוע ש"הצבא צריך ללמוד לא להיכנס לערים חרדיות" – דבר שלא יישמע ולא יוכל להתקבל במדינה דמוקרטית.
אין שטחים אקסטריטוריאליים, לא ב"מאה שערים" ולא בבני-ברק ואין אזרחים מחוץ לחוק. יחד עם זה, נכון לכתיבת שורות אלו, איש לא נעצר, ואם נעצר – שוחרר.
חובה שיהיה חוק אחד לכולם: לערבים, לחרדים, ליהודים, לחילוניים, לימין ולשמאל. לא יתכן שמגזר אחד או שניים ישאו בעול האכיפה והציות בעוד שמאחרים מעלימות הרשויות עין.
שוויון בפני החוק הוא לב הדמוקרטיה ובלעדיו אין צדק. משילות אינה כוחנות ואינה ענישה ראוותנית, אך היא מחייבת נוכחות והיא דורשת שוויון ועקביות של כל אזרח וכל נבחר-ציבור – עם אפשרות להתאמה במקרים מסוימים לעבודות שירות במקום גיוס והתאמות אחרות.
זה הבסיס ההכרחי על-מנת לחיות ביחד במדינה רבת-זהויות ומגזרים כמו שלנו.
