כשהאדם עמד מול המראה, הוא ראה את עורו – אותה שכבה עדינה שמגנה על הגוף מפני העולם החיצוני. אך בהרצאתו של פרופ’ רפי קרסו על גוף ונפש התברר כי העור לא שימש רק כמעטפת פיזית, אלא גם כראי רגשי עמוק. הקשר בין העור, המוח והנפש היה לא מקרי – הוא נטמע כבר בשלבים הראשונים של ההתפתחות ברחם, וכיום ניתן לראות את השפעותיו בכל פינה של החיים: במצבי לחץ, במחלות עור כרוניות, ואפילו ברגעים של אהבה או פחד.
פרופ’ קרסו הסביר כי כבר בשלב העוברי הראשוני – מיד לאחר ההפריה – נוצר כדור תאים שממנו התפתחו בהמשך כל מערכות הגוף. שכבת התאים החיצונית באותו שלב, שנקראה "אקטודרם", הייתה אחראית לא רק ליצירת העור, אלא גם לבניית המוח ומערכת העצבים. "זה מדהים," הוא אמר, "אותה שכבה שיצרה את העור – יצרה גם את המוח. המשמעות היא שהקשר ביניהם לא סימבולי, הוא ממשי ומבני." בהמשך, התקפלה השכבה הזו לתוך עצמה ויצרה את הצינור העצבי, שממנו התפתחו חוט השדרה והמוח. רק לאחר מכן נוצרו שאר איברי הגוף.
כיוון שהעור והמוח שורשיהם משותפים, היה זה אך טבעי שגם התגובות הרגשיות השתקפו בעור. פרופ’ קרסו הדגים כיצד תופעות כמו הסמקה, חיוורון פתאומי, או אפילו סמרור שיער במצבי פחד – הן תגובות פיזיות ישירות לגירויים רגשיים. לדבריו, "העור מגיב למצב הנפשי שלנו בצורה מיידית. זה חלק מהשפה הלא-מדוברת של הגוף." תופעות אלו היו מוכרות לכל – בין אם ברגע של מבוכה, התרגשות או חרדה. אך מעבר לסימפטומים רגעיים, היו גם מחלות של ממש שהתפתחו בעקבות עומס רגשי.
במהלך ההרצאה הרחיב פרופ’ קרסו על קבוצה שלמה של מחלות המכונות "מחלות אטופיות" – מצבים רפואיים שבהם הקשר בין גוף לנפש בא לידי ביטוי באופן מובהק. בין המחלות האלו נכללו אסתמה של דרכי הנשימה, אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור), וקדחת השחת. הוא ציין כי "למרות שהגורמים של המחלות יכולים להיות אלרגיים או אוטואימוניים, תמיד יש מרכיב רגשי משמעותי שמעורב". הוא הוסיף כי לעיתים, מצוקה נפשית או סטרס מתמשך הספיקו כדי לעורר התקף או להחמיר את מצב העור.
דפוסים משפחתיים חיזקו את ההבנה הזו. משפחות שבהן היו יותר ממקרה אחד של אסתמה או דרמטיטיס הראו לא רק רקע גנטי דומה, אלא גם דפוסים רגשיים דומים. "הקשר בין גנטיקה לרגש התבטא דרך העור – איבר שהגיב לכל מה שקרה מתחת לפני השטח", הוא אמר. במבט ראשון, העור אולי נראה כמו שכבת מגן בלבד, אך כפי שפרופ’ קרסו הדגיש – מדובר באיבר עשיר, חכם ומחובר עמוקות לעולמנו הרגשי. מי שמבין את שפתו של העור, מסוגל להבין גם את שפת הנפש.
