דיווחים על התפרצויות של נגיפים ישנים וחדשים מעוררים תמיד חשש מובן בקרב הציבור הרחב, במיוחד כאשר מדובר במחלות המועברות מבעלי חיים ומלוות באחוזי תמותה גבוהים. אחד הנגיפים הללו, החוזר לכותרות מעת לעת בהקשרים של ספינות נוסעים או טיולים באזורים נגועים, הוא וירוס האנטה (Hanta). כדי להבין את רמת הסיכון האמיתית, את דרכי ההדבקה ואת דרכי המניעה, הציג פרופ' רפי קרסו סקירה אפידמיולוגית וקלינית מקיפה על אודות המחלה והתנהגות הנגיף.

"וירוס האנטה הוא וירוס נגיף, ישן, חדש, שפרץ לחיינו לאחרונה ומוכר מזה שנים רבות באסיה כמו בסין וקוריאה", הסביר פרופ' קרסו. הנגיף, הנפוץ גם ברוסיה, נקרא על שם נהר האנטה שבדרום קוריאה. הוא אותר לראשונה בארצות הברית בשנת 1993, וכיום הוא נפוץ במערב בעיקר במדינות דרום אמריקה ובהן צ'ילה, ארגנטינה, פרו ובוליביה. מבחינה גנטית, הוא שייך לקבוצת נגיפים גדולה הנקראת הנטא-וירוסים הנמצאת במכרסמים. בתוך קבוצה זו קיים זן בודד הנקרא 'אנדס' (Andes), על שם הרי האנדים, והוא "היחידי שעובר בין בני אדם ומסוכן להם".

מנגנון ההדבקה וזמן הדגירה הממושך

העברת הנגיף לאדם מתרחשת במפגש עם עולם החי. פרופ' קרסו מציין כי "הווירוס מדביק מחרסמים ובני אדם הבאים במגעי מפרשות של המחרסמים – שתן, צואה, רוק ודרך נשיכות ובמקרים נדירים דרך רסס טיפתי". יחד עם זאת, הוא הרגיע והבהיר כי "יכולת ההדבקה ירודה בהשוואה לווירוס הקורונה".

מאפיין מורכב במיוחד של המחלה הוא חלון הזמנים שבין ההדבקה להופעת הסימנים בקליניקה: "זמן הדגירה של הווירוס ארוך, בין שבוע לשמונה שבועות". זמן דגירה ממושך זה מייצר אתגר אבחוני משמעותי. כך למשל, במקרה של חולים המתגלים על גבי ספינת נוסעים, "תחילה ייתכן שהחולים בספינה נדבקו טרם עלותם", ומנגד קיימת האפשרות השנייה והמדאיגה "שהם נדבקו על האוניה שהייתה מזוהמת בצואה או שתן של מכרסמים".

מתסמינים דמויי שפעת ועד לסכנת חיים

ביטוי המחלה בשלביה הראשונים עלול להטעות, שכן התסמינים אינם ספציפיים ודומים למחלות ויראליות שגרתיות אחרות. "סימני המחלה יכולים להתחיל עם כאבי בטן, שלשולים ובחילות, או לעתים עם חום, צמרמורות, כאבי ראש, עייפות קשה, כאבי שלד ושרירים, סחרחורות וסימנים דמויי שפעת נוספים".

אולם, הסכנה האמיתית טמונה בהידרדרות המערכתית של הגוף. פרופ' קרסו הזהיר כי "הסיבוכים העיקריים של המחלה הם אי ספיקה נשימתית או דימום פנימי במערכות שונות, בעיקר בכליות". בשל חומרת הסיבוכים הללו, "ללא התערבות רפואית, החולים נפטרים".

היעדר מענה רפואי והנחיות חיטוי מחמירות

נכון להיום, עולם הרפואה עומד חסר אונים מול הנגיף עצמו במישור התרופתי. "לצערנו אין עדיין טיפול למחלה ואין חיסון נגד הווירוס", הבהיר פרופ' קרסו, והדגיש כי המענה הרפואי מוגבל לתמיכה מערכתית בלבד: "הטיפול היחידי הוא סיעוד, שמירה על החולה והנשמה במידת הצורך".

בשל היעדר הטיפול, נשענת ההתמודדות בעיקר על מניעה קפדנית ועל כללי תברואה נוקשים במקומות שבהם התגלה חשד לנוכחות הנגיף. "במידה ונמצאים מקרים, יש לנקות ולחטא היטב את האזור בלבוש מגן, כפפות ומסכות". פרופ' קרסו סיים באזהרה קריטית הנוגעת לאופן ניקוי הפרשות המכרסמים, על מנת למנוע הדבקה נשימתית המונית: "אין לטאטא או לשאוב את הגללים, מחשש שהם יתפזרו עם האבק ויחדרו לדרכי הנשימה".