איני מכיר את המורה יורם גוטמן, למען האמת, גם אין לי כל רצון להכיר אותו וגם לא הייתי רוצה שהוא יהיה המורה של נכדיי. מר גוטמן צייץ ציוץ מגעיל ותוקפני כלפי הגב' איריס חיים, אמו של החטוף יותם חיים ז"ל, שנהרג מאש כוחותינו כאשר אלה חשבו שמדובר במחבלים. כך צייץ מורה ומחנך בישראל: "ביביסטית מתועבת שזורחת מאז שירו בבן שלה"; "אבל למה אנחנו צריכים לסבול אותה באולפנים?"
הציוץ הזה הוא שיא האלימות המילולית והבושה שכל אדם, ובוודאי מורה, בישראל יכול להגיע אליו. ללא קשר לדעותיה הפוליטיות של הגב' חיים, ואינני חושב שאלה הנקראים "ביביסטים" אוהבים וחרדים למדינה לשיטתם יותר או פחות מאלו המכונים "סמולנים", זו אם שכולה, שמיד לאחר האסון הגדול ביותר שיכול לפקוד אם – יצאה לתקשורת בהודעה מבשרת שלום, ובגדלות-רוח הודיעה שאינה כועסת על החיילים שירו בשוגג בבנה. היא מבינה אותם, מחבקת אותם ומזמינה אותם לביתה. כמה יפה, כמה אצילי וכמה טוב לחיילים שירו בשוגג ופגעו בבן-עמם לדעת שמבינים אותם. גב' חיים היא סמל, ומי שלא יכול לראות אותה באולפן, יזפזפ במחילה מכבודו לאחד משלושת ערוצי-החדשות האחרים שעומדים לרשותו.
אמנם בעקבות זעמו של שר-החינוך שדרש לקרוא לו לשימוע, התנצל גוטמן, אבל לא תמיד "מודה ועוזב ירוחם". יש כאלה שאצלם זו שיטה להשמיע מילים ארסיות, לזרות מלח על הפצעים, ולהתנצל. את הנאמר אין להשיב, וכמאמר אבותינו – סייג לחכמה, שתיקה.
גם מעל לציוץ הנלוז הזה התעלתה הגב' חיים, וכמנהגה וברוח אישיותה ויתרה על חימום האווירה ותביעה משפטית כפי שהציעו לה, וענתה – "אני מוחלת לך בדיוק כפי שמחלתי לחיילים ולצבא".
***
אנחנו פראיירים. רג'יפ טאייפ ארדואן, "השליט הנאור" של טורקיה שכנתנו, מוכר לנו מימים ימימה – אז עד מתי נמחל על כבודנו?! בכל אסון-טבע ורעידת-אדמה בטורקיה אנחנו הראשונים שאצים-רצים-טסים עם כוח-אדם, בתי-חולים שדה, ציוד כבד ומתוחכם וצי מטוסים, ובעלויות גדולות על חשבוננו כמשלמי-המיסים בישראל – אבל כל זה שווה בעיניו כקליפת-השום. כמו דלי של מים קרים על הראש ספגנו את התנהגותו המבישה והבלתי-חוקית בעליל לפי חוקים בינלאומיים, כאשר סרב לתדלק מטוס שנחת נחיתת-מצוקה מסיבה רפואית. זה שיא הארדואניות.
אני מאמין שאפילו אם מטוס נוסעים מביירות היה נאלץ לנחות בארץ מסיבה זו או אחרת, היינו מקבלים אותו ומסייעים לו.
מספיק להיות יפי-נפש!
אולי לא לשבור את היחסים לחלוטין, אבל בפעם הבאה שתתחולל רעידת-אדמה שתגיע מתישהו, ואין ספק שתניע, אין אנו צריכים לצאת מכלינו ומתקציבנו כדי לסייע למדינה שיורקת בפרצופנו בכל פעם מחדש ובכל הזדמנות.
נקווה, אינשאללה, שהשלטון הארדואני יחלוף מן העולם – ובא לטורקים גואל ובא לציון גואל – אמן ואמן.
