חלק קיצוני מאוכלוסיית החרדים, הפלג הירושלמי ושוליו, בהנהגתו של הרב אשר דויטש, חסם בשבוע שעבר כביש נוסף, כביש 65 בצפון במחאה על גיוס חרדים. מטרת המפגינים הייתה להגיע למחווה אלון אחרי ההפגנות בתל-השומר ובירושלים.
החרדים הם 1/6 מאזרחי המדינה ומכפילים את עצמם בכל דור בכ-1% מתושבי המדינה. משמעות הדבר היא שבקצב הזה בעוד כ 20 שנה הם יהוו שליש מתושבי המדינה ובעתיד הם יהיו הרוב. רוב תושבי המדינה שאיננו משרת בהגנת המדינה, הוא חסר-השכלה מערבית וחסר-ידע בלימודי-ליבה, חלקם אינו משלם מיסים אבל מקבל שירותים נלווים של מדינה מודרנית, קרי – מים, חשמל, ניקיון וכו'. כל זה לא הפריע לרבים מהם להתבטא בתקופת מלחמה במילים כמו "לא אכפת לנו מהמדינה שלכם" ו"נמות ולא נתגייס", וההנהגה שלהם שותקת והממשלה שלנו שותקת.
אינני רוצה, חלילה, במותם של אלה, אבל הגיע הזמן להסדיר זאת אחת ולתמיד. אולי רצוי ליצור אוטונומיה לאותו פלג ירושלמי – שיגנו על עצמם, שידאגו לאספקת-מים, לחשמל, לשירותים עירוניים נוספים בעצמם ועל חשבונם, או לחילופין שיקנו אותם בתשלום מלא ממדינת ישראל.
לא ניתן להמשיך במצב כזה. אלה שבהם מדובר הם נגד המדינה והעם ומצהירים על כך בראש חוצות. כפי שחרדים קיצוניים בארה"ב, בבריטניה, בבלגיה ובמדינות אחרות חיים בקהילה, עובדים לפרנסתם ומשלמים מיסים – כך ראוי שמי שלא משלם, לא מקבל, או, במחילה, שיארזו את מטלטליהם ויחפשו מקום אחר, אולי באיראן, שם הם צצים מדי פעם ומפגינים נגד המדינה.
***
יש די והותר מחלוקות בעם. אנחנו אומה מפולגת, שסועה ופצועה. פצעי השבעה באוקטובר לא יעלו ארוכה לעולם, ולכן איני מוצא כל סיבה לגרום למחלוקות נוספות ולפילוג נוסף לגבי כיצד נזכור את אותו אסון לאומי שפגע וממשיך לפגוע בנו כל-כך אנושות וקשות.
הגברת מירי רגב קיבלה על עצמה תפקיד נוסף לתפקידה כשרת-התחבורה. היא מונתה לתפקיד שרת-הטקסים ובתוקף תפקידה זה החליטה שהדרך הנאותה לזכור את השבעה באוקטובר היא לערוך טקס. כמובן שהחלטה זו גררה בעקבותיה פילוג נוסף, ואינני רוצה להיכנס לפרטיו כדי לא להעמיק יותר את הפילוג, אבל אני מתריע – בואו נהיה צנועים. מדובר באסון הגדול ביותר שקרה לעם ישראל מאז השואה. בואו נימנע מטקסים, מעצרות, מנאומים מוקלטים ומבויימים, בואו נכריז על יום זיכרון. יום אבל לאומי. וכמו בימי זיכרון ואבל אחרים נוריד דגלים לחצי התורן, נשדר שירים ישראלים שכולנו מורגלים בשמיעתם בימים מעין אלה, תכניות הטלוויזיה יכולות גם הן להלום את אווירת היום, נזכור ביחד את הנרצחים ואת הגיבורים שלנו איש-איש בדרכו וכל אחד ייקח לליבו את שייקח. הלוואי יבוא שלום על ישראל.
