אם למעשה פתחנו כבר במלחמה נגד חיזבאללה, בואו ננצל את המומנטום ונפנה לצפון את כל האנרגיה והמשאבים הכלכליים והצבאיים האפשריים. חיזבאללה יודע היטב שאם יפגע באוכלוסייה אזרחית – יבולע לו, ולכן הוא משתדל להמעיט בטיווח ישובים שלא נכללו ברשימת היישובים שננטשו בהוראת הממשלה. אמנם, מפעם לפעם מגיעות רקטות, ומגיעים טילים וכטב"מים גם ליישובים שלא פונו, אבל עיקר האש מכוונת לקרית-שמונה, מטולה ומטרות אחרות שלא תעוררנה יתר על המידה את זעמו של צה"ל. בצדק חושש נסראללה להפגיז את חיפה.
אם ננקה את רצועת דרום-לבנון, נפגיז ונמרר את חיי התושבים החיים באזור שממנו נפתחת הרעה, או-אז תהיה שם רצועת-הביטחון שעליה נוכל להסתמך ותתן לנו עוד קצת זמן לאזעקות ואתרעות. אני מניח, ואולי אני טועה, שאם תושבי קרית-שמונה לא היו מתפנים ממנה בהוראת הממשלה, חיזבאללה לא היה מעז להמטיר עליה מטחי-אש, וכנ"ל למקומות יישוב נוספים.
נחזיר את האוכלוסייה, נגן עליה בכל הכוחות והמשאבים, על כל כטב"מ "תועה/טועה" נגיב בהפגזה קשה ואולי חיזבאללה יחשב אז מחדש את כדאיות התקיפה מצידם. כמובן שיש להזהיר קודם. ליידע את העולם, ליידע את בנות-בריתנו, ליידע את שלטונות לבנון ואת חיזבאללה, ולהבהיר שכל פגיעה באוכלוסייה אזרחית תיענה מיד וביד קשה.
***
השר בן-גביר עושה הכל כדי לעורר עלינו את חמתו של כל העולם ואשתו. הכל ודווקא להכעיס.
הוא יוצא נגד ראש-הממשלה בראש חוצות, עולה על הר-הבית ומכריז על רצונו להקים שם בית-כנסת, מטריל את כל העולם ולא חוסך במאמציו להצית את המוסלמים באשר הם ולגרום להם לקום נגדנו. שנים אנו חיים בסטטוס-קוו לפיו אין פעילות דתית יהודית בהר-הבית, והוא יוצא חוצץ נגד הסטטוס-קוו למרות שגם לשר, אני מניח, די ברור שזה לא יקרה. אבל אם אפשר לתקוע מקל בגלגלים – אז לא אדם כמותו ייתן להזדמנות כזו לחמוק מבין אצבעותיו.
בן-גביר הוא פרובוקטור ידוע. היכן שאפשר הוא מתסיס את השטח ומושך אש, ואיש אינו מסוגל להשתלט עליו, בטח לא ראש-הממשלה. שוב ושוב הוא מזלזל בפומבי בראש-הממשלה והוראותיו, יוצא בראש חוצות מול היועצת המשפטית, מתגולל על ראש המוסד, מעורר פרובוקציה בכל מקום אפשרי ובקיצור, עושה הכל פרט למה שהיה אמור לעשות מתוקף תפקידו כשר לביטחון לאומי של מדינת ישראל. תגידו את זה שוב: השר לביטחון לאומי של מדינת ישראל.
אם זה לא היה כל-כך עצוב, הייתי צוחק.
***
ובשולי הדברים – ניב חדש נכנס לשפה העברית, שלוש מילים עליהן חוזרים השדרנים והפרשנים שוב ושוב בחודשים האחרונים: "צריך לומר ביושר".
מה אנחנו צריכים להבין מזה? האם דברים שנאמרים ללא ההקדמה הזו הם דברים שאינם נאמרים ביושר?! כי אם כך הדבר, והדברים אינם נאמרים ביושר, אל תגידו אותם בכלל, ואם ביושר הם נאמרים, למה להדגיש?
אומר לכם ביושר – בכל פעם שמישהו מתבטא כך, זה צורם לי באוזניים.
