נקטר ונממן

המלחמה קשה וארוכה, וסופה מי ישורנו. בינתיים היא צורכת משאבים רבים בכוח אדם, לוחמים, ציוד, נשק, מזון – וכל זה פירושו כסף. הרבה כסף. כסף שצריך להגיע מאיזשהו מקום. 

בתחילת המלחמה העריכו שיום לחימה יעלה בין 250-150 מיליון שקלים. בחודש מאי העריך הנגיד את עלותו של יום לחימה בכ-500 מיליון שקלים. כיום, לפי המכון למחקרי ביטחון לאומי, הערכת העלות היומית היא של מיליארד שקלים. צאו וחשבו כמה ימים כבר אורכת הלחימה ומה יהיה גודל הבור שנפער בתקציב המדינה ועוד ילך ויגדל. ואת כל הכסף הזה נאלץ כמובן לשלם, מי אם לא, אנחנו. אני מזדרז ומרגיע כאן את החוששים – אל תדאגו. משרדי-ממשלה לא יבוטלו, לא משנה עד כמה הם מיותרים ומעיקים על תקציב המדינה; אף שקל לא יקוצץ ממה שהובטח להם; החרדים לא יצטרפו למעגל העבודה, ובוודאי שנמשיך גם נמשיך לממן את הישיבות ואת המעונות. תתכוננו נפשית – נקטר ונממן. 

המחירים עולים ללא הפסקה. אם מחיר של מוצר נותר ללא שינוי, זה רק בגלל שהכמות שנותרה לשיווק היא מועטה עד אפסית. רשתות השיווק הפסיקו לשים מחירים על המוצרים, או שיש מחיר אחד על המדף ואחד על המוצר ולפעמים הברקוד נותן מחיר משלו ואין אוכף את החוק. כבר עכשיו מחירי הגלידות, היין, המשקאות הקלים ואפילו המים המינרלים עולים ב-10-6 אחוזים ושר הכלכלה אינו פוצה פה. בינואר 2025 צפוי המע"מ לעלות באחוז נוסף ויעמוד על 18% והתוצאה ברורה – יותר ויותר אנשים מן המעמד הבינוני יהפכו לעניים. קצבאות הילדים שאצל הרבה משפחות עוזרות לגמור את החודש – תוקפאנה גם הן.

מתחילת המלחמה נסגרו עסקים רבים בצפון ובדרום ובעליהם הפכו מחוסרי-עבודה. אזרחים רבים שחזרו משירות מילואים ארוך, איבדו את עבודתם ואת לקוחותיהם. כואב לחשוב מה כבר קורה ומה עוד יהיה פה בעוד כמה חודשים. שנת 2025 לא נושאת איתה בשורות טובות. 

חנוכה בפתח והסופגניות כבר מפציעות על המדפים בקונדיטוריות ובפינת המאפים ברשתות השיווק, אבל המחיר… מחירי הסופגניות עלו בעשרות אחוזים! איפה אותה סופגניה פשוטה, שמנמנה, שחומה ומטוגנת עם ריבת-תות אדומה בתוכה שעלתה לנו שקל? היום תמצאו סופגניות רק במחירים שנעים בין 5-4 שקלים ועד 18-20 שקלים לסופגניה. וכל המרבה בעיטורים שונים ומשונים כולל ציפוי זהב, שלא לדבר על מגוון המילויים שמוחם הקודח של הקונדיטורים בורא בכל חנוכה – הרי זה משובח. וכמובן, המחיר מזנק בהתאם!

בואו "נחרים" את הסופגניות היקרות, נערבב השנה קמח, שמרים, סוכר ומים וניצור בצק חצי נוזלי. נשליך פיסות ממנו לשמן ועל התוצאות האמורפיות נבזוק אבקת-סוכר או טפטופי-דבש. נמתיק לעצמנו במעט את החיים, כמו שאמא שלי הייתה עושה בילדותי. חם, טעים, מטוגן, מתוק, חגיגי ובמחיר כמעט אפסי שאפילו לא צורב בכיס ובקיבה.