בחודשים האחרונים, מאז השבת השחורה ב־7 באוקטובר ותחילתה של מלחמת "חרבות ברזל", עלה בשיעור ניכר מספר הפניות למוקדי עזרה נפשית. התמונות, הסרטונים, הסיפורים, הכאב וחוסר הוודאות לא תרמו לחוסן הנפשי, ונדמה כי המדינה שרויה בטראומה קולקטיבית. פרופסור רפי קרסו מסביר את ההבדלים בין טראומה חריפה ופוסט טראומה, וכיצד יש לטפל בהם.
"טראומה חריפה ותסמונת פוסט טראומטית הן תופעות אקטואליות, לצערנו. אין ספק שאנו צפויים לגל של אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון שיסבלו מהשלכות נפשיות, הנובעות ממראות הזוועה והחוויות המחרידות אותן חוו, או שהיו עדים להם במהלך עבודתם", פתח את דבריו פרופ' קרסו.
"חרדה היא מנגנון הגנה קיומי, הישרדותי, נורמלי השומר עלינו וקיים אצל כולנו ברמה זו או אחרת", הסביר. "תגובת חרדה חריפה אופיינית אצל אנשים שבדרך כלל אינם מבטאים סימני חרדה בחיי היום-יום שלהם, אך בעקבות טראומה קשה כמו אסון או מלחמה מפתחים תגובה פסיכולוגית ופיזיולוגית. תגובה זו מתבטאת בפחד המלווה באמוציה רגשית, דופק מואץ, קוצר נשימה ותחושה שמשהו נורא קורה בגוף, פאניקה", הוסיף.
כמו כן, פרופסור קרסו ציין כי "הסימפטומים מתפתחים במהירות, תוך דקות או שעות, בהתאם לגורם הסטרס והם עלולים להימשך לאורך זמן. הם כוללים הפרעות בשינה, אי שקט גופני ונפשי, מצב רוח ירוד, הפרעות בריכוז ורצון להתבודד".
לדבריו, "כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, עלול להיכנס למצב של חרדה חריפה. הדבר תלוי בעוצמת הגירוי וברגישות האישית שלו. בעוד מצב דחק חריף קורה בשלב הראשון של הטראומה ובסמוך אליה, התסמונת הפוסט טראומטית מתייחסת לתקופה מאוחרת יותר, ולמרחק רב יותר מן הגורם לה. היא יכולה להופיע בהמשך לתסמונת החרדה החריפה, וגם ללא נוכחות חרדה חריפה".
פרופ' קרסו הדגיש: "התייחסות מקצועית מהירה לתסמונת החרדה עשויה למנוע הופעת 'הפרעת דחק פוסט טראומתית' (PTSD). חלק מהשיקום והטיפול זו ההבנה, הקבלה וההכלה של המצב והסבל הקשה הקשור בו".