כולנו בדילמה, ובצדק. להילחם באויב ובו בזמן לצייד אותו באוכל, תרופות ודלק, זה אחד הפרדוקסים הגדולים שיש. למיטב ידיעתי, לא היה כדבר הזה בהיסטוריה של המלחמות, החל מן העולם העתיק ועד מלחמת השבעה באוקטובר. חלק גדול מניצחונות במלחמות-העבר היה מאז ומתמיד בזכות אסטרטגיה מקובלת, שנוסתה שוב ושוב בהצלחה – הטלת מצור על האויב. כיתור האוכלוסייה המקומית, ניתוק מקורות אספקה של מזון, מים ואנרגיה עד התשת האוכלוסייה והצבא וכניעתם הסופית.
לנו אין את הפריבילגיה הזו. זו המלחמה הראשונה בהיסטוריה שמדברים בה על מחוות הומניטריות מול אויב, שהדבר האחרון שניתן להגיד עליו זה שהוא הומני. מצד שני ברור שלא ניתן להרעיב אוכלוסייה גדולה, שאנחנו גרמנו לה לעזוב את הבית ולהתגורר במחנות אוהלים. מזג-האוויר הקר השורר בתקופה זו רק מחמיר את התנאים. זה מלכוד שאינני יודע כיצד נתגבר עליו. גם המשאיות הנכנסות מתקבלות בעזה כמחווה של החמאס שכביכול דואג לאנשים. כל זמן שנספק להם את כל צרכיהם – המלחמה תימשך.
חמאס הפסיד והוא יודע זאת היטב. עצם דרישתו בכל נסיון הסדר לסיים לחלוטין את המלחמה והעובדה שאינו מסתפק בהפוגה מוכיח את כישלונו ואת חוסר יכולתו לשמר את עוצמת הלחימה שלו, ולכן הוא גורר אותנו עם החטופים ודורש לספק את כל צרכיו.
אין לי פתרון.
לדעתי, אין לאיש פתרון לבעיה הנוראה הזו. במיוחד לאור העובדה שלא הממשלה מחליטה, ותהיה זו כל ממשלה אשר תהיה, האמריקאים ואומות העולם קובעים. מה שהעולם מוכן לקבל ממדינות אחרות שנלחמות, פוגעות באזרחים ומנדות אנשים מבתיהם – אינו מוכן לקבל מאיתנו.
זה המצב ואנחנו תקועים בו.
○ ○ ○
אומרים באנגלית – timing, timing, timing. הכול עניין של עיתוי. הכול נקבע לפי זמן מתאים לביצוע פעולות, ודווקא בעת הזו בחרו אנשי הימין לעשות את הכנס הקורא להתיישבות בעזה.
כעשרים שרים וח"כים מהקואליציה ועוד אלפי אנשים השתתפו ב"כנס הניצחון" לחידוש ההתיישבות ברצועת עזה. חבל הארץ שנכבש, קבל עם ועולם. דווקא בימים האלה, כאשר כל העיניים מופנות אלינו ובודקות כל מהלך ומהלך שלנו, כאשר בית-המשפט בהאג ממתין לנו בפינה ומחכה שנגיש לו בסוף החודש דו"ח על התנהלותנו, ממש עכשיו מצאו להם שרים וחברי-כנסת את העיתוי הנכון לעשות לעולם אצבע משולשת וגם לדחוף לו את אותה אצבע לעין.
זה העיתוי הנכון מבחינתם של אותם קיצוניים להחליט עבור האוכלוסייה בעזה על טרנספר מרצון. אינני יודע אם זו טיפשות או אסטרטגיה אבל טוב לא יכול לצאת מזה. חברי-הכנסת והשרים התבקשו שלא לצאת בהצהרות ולא להתעסק בהגיגים פוליטיים על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן אלא לשמור בעת הזאת את דעותיהם לעצמם, ואילו אותם משתתפי הכנס, הראוי לכל גינוי, תוקעים לצבא ולמדיניות הממשלה מקלות בגלגלים.
בראש חוצות ובצעקות רמות, בשירים ובריקודים הם מספקים לאויבינו ושונאינו עוד חומר שיוכיח את אי-ניקיון כפינו ואת רצונו של חלק מן העם לכבוש ולהישאר. חוסר-אחריות משווע. ומי יממן הקמת ישובים שצריך קודם לממן בניה מחדש של אלו שנהרסו?
מה בוער להם? למה עכשיו? (לדעתי – למה בכלל?!) האם הם אינם יודעים לקרוא את התמונה כפי שהיא? או שמא אני מפספס כאן משהו?
ועוד אומרים שהעם היהודי הוא עם חכם.
