בעולם העתיק, הפרימיטיבי, הברברי, נהוג היה שבעת מלחמה, השבט המנצח היה רוצח את כל הגברים והילדים ואונס את הנשים. כך הבטיח שהדור שיוולד יהיה מצאצאיו בלבד. אבל, בעולם שלנו התנהגות כגון זו נחשבת לפשע מלחמה מן הנתעבים והשפלים ביותר.
לאנוס אישה זו השפלה כפולה. גם הנאנסת מושפלת וגם הגבר שלה, או העם שלה, מושפל. זה מה שבחרו אנשי חמאס השפלים לעשות. התמימים שבנו אולי יתמהו – כיצד זה אנשים, שתרבותם מאפשרת לאב לרצוח את בתו, או לאח לרצוח את אחותו על רקע חילול כבוד המשפחה , ויחד עם זאת לא מהססים לבצע זוועות כאלו?
זו גם אחת הסיבות שהניצולות והחטופות שהוחזרו ארצה, נחקרו בעדינות וברגישות ולא נשאלו על תקיפות מיניות, אלא אם כן נידבו מרצונן אינפורמציה זו.
ה"ניו-יורק טיימס" האמריקאי היה זה שהרים את הכפפה ופרסם מה שאנחנו שמרנו בשקט. תחקיר רציני ביותר. ה-NYT, גוף תקשורת רציני, שלא תמיד מצטיין באהבת ישראל, פרסם תחקיר עם עובדות מתחקור שעשה עם גורמים שונים, כולל: עדויות מנשים שעברו חוויות מזוויעות אלו, ניתוח של חומר צילומי ממצלמות של אנשי החמאס, חומר ממצלמות של משתתפי ה'נובה' וחומר נוסף שהצטבר במחנה שורה, לשם הגיעו הנרצחים.
נגבו למעלה מ-200,000 חומרי צילום של הממצאים. רוב הקרבנות אינם בחיים ואין אפשרות לקבל עדות מדוברת, אבל הצילומים לא משקרים. הצעירים מן המסיבה שראו בעיניהם את הזוועות וצילמו בניידים שלהם את המראות ואת מצב הגופות, העבירו חומרים קשים לצפייה. גם ה"דיילי טלגרף" פרסם כתבה דומה המאששת את הפשעים המיניים שבוצעו בנשים הצעירות. למרות כל זאת, העולם הצבוע שלנו וארגוני הנשים השונים והמרובים מילאו את פיהם מים ולמרות העובדות סירבו להגיב ולגנות את המעשים הנפשעים. רק לאחר נאומה של לינור אברג'יל והשיחה שקיימה עם פרמילה פאטן, הנציגה המיוחדת של האו"ם לתקיפות מיניות, התרצתה זו האחרונה ויצאה בגינוי חריף לפשעים המיניים של אנשי החמאס.
לצערנו, אין אנו יודעים מה גורלן של הנשים והחיילות שנמצאות בשבי החמאס. יש רק להתפלל ולקוות שנוהגים בהן באורח אחר. אם הדבר היה תלוי בי הייתי מנסה לגייס את הנפגעות שמוכנות לדבר, אפילו בטשטוש פניהן ובלבד שישמע קולן, ומוסיף את עדויותיהם של משתתפי מסיבת-הטבע שראו את המראות ואת מצב הגופות. "מראות שעין אנושית לא יכולה לראות".
משטרת ישראל בונה אמנם תיק משמעותי נגד המפגעים, הגדול ביותר מאז משפט אייכמן, אבל עדויות רבות ופרטים רבים נשמרים בבתי-החולים בגלל חיסיון רפואי, ולמשטרה אין גישה לחומר. ברור רק שלא מדובר במקרים בודדים אלא בדפוס שיטתי של תקיפות מיניות, כפי שנצפו אצל עשרות נשים עם בגדים קרועים או ללא בגדים, עם סימני אלימות מינית שלא הותירו ספק באשר למה שהתרחש. למיטב ידיעתי, אפילו הנאצים, אותם ארכי-פושעים, לא פגעו מינית בקורבנותיהם כשיטה.
אלה הם האויבים שלנו. שלהם אנחנו נותנים פרנסה, ואותם אנחנו לוקחים לבתי החולים שלנו לטיפולים וניתוחים מצילי חיים.
