מאז שבת שעברה כולנו נמצאים במצב של דריכות-על. כל התרעה, כל אזעקה, מעוררות באופן טבעי חרדה, בעיקר אם מעירים אותנו משינה עמוקה. החדשות הבלתי-פוסקות על פגיעות טילים וכטב"מים גם הן תורמות לאי-השקט הקולקטיבי. מסתבר שהמלחמה מתקיימת בעורף. בערים לא פחות מאשר באיראן, בלבנון ובעזה. המלחמה מתנהלת בכל בית בארץ כאשר כל כמה שעות או דקות אנחנו רצים לממ"ד או למקלט, ביום ובלילה, ורובנו, בצורה זו או אחרת, סובלים מחוסר-שינה. גם כאשר אין אזעקה, המוח עובד. אנחנו ממש מחפשים סיבה לדאגה. חסך השינה נובע לא רק משינה לא-שקטה ומופרת לעתים קרובות, , אלא גם כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו ישנים אנחנו דרוכים, וחלקים במוח משאירים אותנו במצב של היכון. השינה הפגומה והפחות אפקטיבית אינה גורמת רק לעייפות פיזית, אלא גם לאי-שקט נפשי, לתחושה שאין אנו בטוחים דיינו כדי לשקוע בשינה עמוקה באמת, להרפות ולהירגע.
התגובות הנפשיות שלנו טבעיות ותקינות, ונובעות מרפלקסים קיומיים של הישרדות. חלקנו נמצא בטראומה, בעוררות-יתר, מפחדים להתרחק ולו מעט מסביבת המרחב המוגן, קופצים מכל רעש ומנסים למצוא מרגוע בהתעסקות ופעילות נון-סטופ. כל זאת כדי לשקוע בתפקוד במקום בתחושת חוסר-אונים. חלקנו נמצא דווקא ב"פרייז", בקיפאון, הנפש נמצאת במצב של קהות-חושים, התנתקות לשם הגנה והכחשה, והשתבללות לתוך עצמנו, לשקט מלאכותי, כדי להתגבר על העומס הרגשי. יש גם אלה שאי-השקט הנפשי שלהם מביא לקוצר-רוח, למריבות, לצעקות, לוויכוח עם השכן, הילד, הנהג בכביש, הזבן בחנות, וזה לא בגלל האופי שלהם. זו תוצאה ישירה של עומס רגשי שעולה על גדותיו עקב החרדה הקיומית, וההתרוקנות של כל המשאבים הנפשיים שלהם והנפש מתקשה להתאושש ולהתחיל להשתקם.
העם כולו בטראומה מתמשכת, מי יותר ומי פחות. ההתנהגות של כל אחד, שונה. כולנו מגיבים אחרת ומתנהגים בהתנהגויות שונות – אך כולן נורמליות כתגובה למצב לא-נורמלי מתמשך. עלינו להבין שאנחנו מותשים מדאגה ומאי-וודאות. צריך לזכור שחסך השינה, או שינה לא-יעילה, מעבר לתחושת עייפות גופנית ונפשית והצורך הגואה בקפאין או בסוכרים, זה מצב פיזיולוגי המשפיע על כל איבר ואיבר בגוף, החל מהלב ולחץ-הדם דרך המוח והמערכת ההורמונלית. האדרנלין והקורטיזול, הורמוני-הסטרס "חוגגים", גורמים לירידה בריכוז, בזיכרון, בתפקוד המנטלי הקוגניטיבי, ביכולת ללמוד ולשלוף מידע, ולמרות שיש לנו,לכאורה, הרבה זמן פנוי – קשה לנו לקבל החלטות. זמן התגובה שלנו איטי, אנחנו נוהגים ברכב בפזיזות, קצרי-רוח, ושולטים פחות בהתנהגות שלנו.
מבחינה בריאותית מערכת החיסון יורדת, לחץ-הדם עלול לעלות, אנחנו אוכלים יותר באכילה רגשית, רמות הסוכר עולות, ואנחנו חשופים יותר למחלות גופניות ולעתים אנחנו יכולים להיות לא-יציבים נפשית ולהגיב בבכי או בדיכאון וחרדה.
צריך לזכור שזו תקופה חולפת, לסלוח לעצמנו, וכאשר תקופה זו תחלוף, יחזור כל אחד מאיתנו לאופי המחורבן הקודם שלו.
