בשיחה מרתקת עם ינון מילס, התייחס פרופ' רפי קרסו למחקר חדש ופורץ דרך, אשר קבע כי כ-50% ממקרי הדמנציה ניתנים למניעה. המחקר חשף שני גורמי סיכון משמעותיים נוספים לדמנציה: כולסטרול גבוה ובעיות ראייה. פרופ' קרסו ניתח את משמעות הממצאים והסביר כיצד אורח חיים מודע וטיפול בגורמים אלו יכולים לשנות את עתיד הבריאות הקוגניטיבית.
פרופ' קרסו פתח בהסבר כי דמנציה, שהיא ירידה קוגניטיבית, נובעת מסיבות רבות – החל מחוסר בוויטמין B12, דיכאון, נטילת תרופות שינה או הרגעה, בידוד חברתי, ועד סמים ובעיות בחושים. המראיין תהה במיוחד על הקשר בין כולסטרול גבוה ובעיות ראייה לדמנציה. פרופ' קרסו הסביר כי כולסטרול גבוה "סותם את כלי הדם" וכחלק מתרשת עורקים, הוא פוגע גם בכלי הדם הקטנים במוח, במיוחד אחרי גיל 40.
אך הסיבה להשפעת בעיות הראייה והשמיעה היא רחבה יותר וקשורה למעורבות חברתית: "בעיה בראייה היא גורמת לירידה במעורבות החברתית, היא גורמת לירידה בקשרים הבן אישיים שהם מאוד חשובים, היא גורמת לירידה ביכולת שלאדם לקרוא, לקרוא עיתון". הפרופסור הדגיש כי ראייה ושמיעה הם "חושים מאוד מאוד חשובים כדי לקבל קשר עם העולם". לדבריו, ירידה בראייה או שמיעה שלא מטופלת (ללא משקפיים או מכשירי שמיעה) מובילה לצמצום הקשרים החברתיים, לירידה ביכולת ההתמצאות בסביבה ולירידה בתפקודים ניהוליים – כולם סימנים של דמנציה. כאשר מטפלים בבעיות אלו, "היכולת החברתית שלו יותר טובה, הוא יכול לקרוא יותר טוב… הוא יכול להתמצא יותר בסביבה", ובכך משתפרים גם הסימנים הקוגניטיביים.
פרופ' קרסו חזר והדגיש את המסר העיקרי של המחקר: "שלמעשה כ-50% מהם אפשר למנוע על ידי שינוי אורח החיים", וציין כי הדמנציה היא לא רק תוצאה של אלצהיימר (שהוא מקרה פרטי), אלא סל של מצבים (סניליות), ועל רובם ניתן להשפיע. הוא מנה את הצעדים הפשוטים והיעילים שכל אחד יכול לנקוט כדי לשמור על בריאותו הקוגניטיבית: "אם עושים יותר פעילות גופנית, אם נמנעים מבדידות חברתית ויותר יוצרים קשרים, אם מאזנים את הסוכר, את לחץ הדם, את הכולסטרול בדם". הוא קרא לציבור לטפל באופן אקטיבי בכל בעיות רפואיות הניתנות לשליטה, כיוון שכל אלו הם גורמים לטרשת עורקים שמשפיעה ישירות על המוח.
במענה לשאלה האם הבנת הדמנציה השתפרה בעשור האחרון, פרופ' קרסו השיב בחיוב. הוא הסביר כי בעבר ידעו על גורמים כמו B12, דיכאון וכלי דם סתומים, אך "לגבי ראייה ושמיעה ידענו, אבל הערכנו את זה פחות". כיום, המחקר מעניק משקל גדול יותר לגורמים אלו.
פרופ' קרסו סיכם את דבריו בהמלצה חד-משמעית, לפיה גם אם קיים גורם גנטי (כפי שהמראיין ציין בהתייחסו לגנטיקה הטובה של הפרופ' עצמו), ניתן להשפיע באופן דרמטי על הבריאות הקוגניטיבית באמצעות אורח חיים וטיפול נכון בגורמי הסיכון. המסר המעודד הוא שכמחצית מהסיכון לדמנציה נמצאת בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
ניתן לשלוח שאלה בעמוד זה. שאלות נבחרות ייענו על ידי פרופ' קרסו, והתשובה תתפרסם גם באתר זה.
