האם יש אלוהים? זו, כמובן, שאלה רטורית לגביי. אני איני מאמין שיושב לו אי-שם למעלה, בארמון עננים, איש זקן עם זקן לבן ובודק מה אני אוכל, ואם כשר – מזכה אותי בנקודה לבנה, ואם חו"ח טרף – מייד בנקודה שחורה; איני מאמין שהוא יושב בערב יום-כיפור עם חשבונייה, מחשבון או מחשב. אבל נניח שיש אחד כזה, שנוהג כך שם למעלה. למי הוא שייך? לנו – היהודים (העם הנבחר, עם סגולה)? למוסלמים? לנוצרים? אומרים עליו יודעי-דבר שהוא רחום וחנון, ארך-אפיים ורב-חסד ואמת. אז מדוע יצר בעולמנו את הרוע, והשנאה- למרות, שלשיטתו, כולנו נוצרנו בצלם?
והקדמה זו, למה באה? על השנאה, הרוע, חוסר-האנושיות וחוסר-החמלה על תושבי טמרה. שכנינו בארץ זו, אנשים שתורמים בדרכם לחברה ולעם, אנשים משכילים, עורכי-דין, רופאים, עובדים סוציאליים, אחיות ואחים שמטפלים במסירות ביהודים, בנוצרים ובמוסלמים ולא שואלים שאלות.
אני עובד עם צוותים רפואיים מן המגזר הערבי ויכול להעיד על מקצועותיהם, רגישותיהם והיחס החם והאנושי שבו הם מטפלים במטופלים, בכולם, ללא הבדל. אז לרקוד על הדם כפי שקרה באסון בטמרה בו נרצחה משפחה, ועוד להגיד "השם יתברך"?!
מי הם אותם פרימיטיבים קיצוניים חסרי-כבוד ותרבות שידברו בשם האלוהים על אנשים מדת אחרת שגם הם נולדו בצלם, והשם יתברך שייך גם להם, הוא אלוהים גם שלהם? האם הם הכירו את הנרצחים, את משפחותיהם, את הווייתם? האם הם איימו עליכם? למה תעמולה, סטריאוטיפים וחינוך לקוי הפכו אצלם לאובססיה וחוסר-יכולת להביע אמפתיה לאחר? האם הם חשבו לרגע אם זה היה קורה לילדיהם, הוריהם או קרובי-משפחתם – ושכניהם היו רוקדים על הדם, שמחים וצוהלים?
אמנם השנאה היא חלק מטבע האדם. כנראה כך נוצרנו, ואולי בעבר זה היה מנגנון הישרדותי להיזהר מן הזר, אבל בדיוק לצורך זה כתוב – "והרשות נתונה". הבחירה בידינו, אם לטוב, אם לרע. אבל היכולת להבין, להזדהות, לסלוח ולהסתכל על האחר הזר היא ההבדל בין האדם הנאור למפלצת, בין אדם מוסרי ורגיש למופע של שמחה מעוותת.
תושבי טמרה אינם אויבים שלנו ואני מקווה שהשמחים לאיד הם מיעוט רועש.
אם יש אלוהים בשמיים ואם אכן הוא בעל השגחה אישית, אנא, אלוהים, חנך אותם, תן להם מעט בינה, אמפתיה ורגישות והחזר אותם לחיק החברה האנושית.