תופעת "נערי הגבעות" הפכה לאחרונה מסמל שולי של קיצוניות דתית אידיאולוגית לבעיה חברתית ופלילית קשה ביותר. מדובר בהתנהגות פושעת ואלימה, אנטי-דתית, אנטי-מוסרית שפוגעת לא רק בערבים אלא ביסודות היהדות וביסודות החברה הישראלית.
אירוע כמו תקיפת האישה ערביה בהריון הצועדת עם ילדיה הקטנים וריסוס של אנשים בגז-פלפל ביפו, הצתת בתים, רכבים ורכוש של ערבים, ותקיפות פיזיות ללא אבחנה אינם מעשי-מחאה או תג מחיר. אלה פשעים חמורים נגד החברה כולה! אלה מעשים המזכירים לנו שוב ושוב את מה שעשו פורעים לבני-עמנו במשך מאות שנים באינקוויזיציה, בפרעות במזרח אירופה, בגרמניה הנאצית, והיום בסידני, אוסטרליה, בניו-יורק ובערים אחרות בארה"ב.
אלימות כנגד חפים מפשע והפעלת טרור אזרחי בניסיון להצדיק פעילות זו בשם היהדות או הציונות הם לא רק שקר מוסרי אלא חילול השם, חילול התורה וחילול ערכי-היסוד שעליהם מושתת הדת שלנו, קדושת החיים, הצדק ורדיפת השלום.
הדת אינה קוראת לשריפת בתים או לתקיפת נשים וילדים, אינה סוגדת ללינץ'; איפה הדת היפה שלנו שקוראת ליחס הוגן לגר, ליתום ולאלמנה, או של השופך דם אדם, או גר לא תונה ולא תלחצנו , כאשר צעירים עם פאות וכיפה מחללים שם שמיים?! נערי הגבעות הם חלק מאלימות הנוער לצורך תיעוד ברשת! זו תופעה שמזכירה את "התפוז המכני". אלימות לשם אלימות; ריק מוסרי שאותו ממלאים בכוח, באדרנלין וברצון לשלוט באחר. ללא כל סיבה מנפצים בקבוק על ראשו של עובר-אורח מבוגר, קבוצת צעירים מכה אנשים סתם ללא סיבה, למען הצחוק והכיף והתיעוד; צעירים יורים ברובי-צעצוע כדורים לבנים על ילדי-גן שנכנסים בעקבות זאת לטראומה, ומתעדים הכל ברשתות החברתיות תוך שהם מתנהלים בתחושת חסינות מוחלטת – להם מותר הכל.
הגורמים להתנהגות הזו מתחילים בחינוך לקוי מבית, אכיפה שלא קיימת, גיבוי אידיאולוגי גלוי או סמוי ותרבות ציבורית שאינה מציבה גבולות.
כאשר אלימות אינה נעצרת מיד ונענשת מיד בעונשים חמורים, וכאשר העבריינים מוצגים כאידאליסטים, המסר שהכל מותר הופך להיות ברור, אפשרי ומתפשט.
נדרשת כאן אכיפה קשה, ענישה משמעותית וחסרת-פשרות. מאבק באלימות, לפחות זו של נוער הגבעות, אינה מאבק ביהדות או בציונות. זה מאבק בעד חופש האדם, בעד חברה בריאה המבקשת חוק וסדר, אנושיות וביטחון עצמי, חברה שבה הצעירים אינם בוחרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ואגרוף שמונחה על-ידי שנאה, אלא ביד מושטת לצדק, שלום ואחווה.
