אין ספק כי ההתמודדות עם אובדן בן משפחה אהוב היא תהליך מורכב, מפרך ומלא כאב. היא נוגעת בכל היבט בחיים – נפשית, אישית, חברתית ומשפחתית. בנושא זה שוחחו פרופסור רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו בתוכניתם ברדיו 103fm עם מיטל איטקיס, יזמית ומרצה המקדמת סגנון חיים של בחירה ומשמעות, ששכלה את שני אחיה בהפרש של 12 שנה.
כשהייתה בת 10 בלבד אחיה הבכור של איטקיס, סג"מ ברק, ששירת כקצין בחיל הים, נהרג בהיותו בן 20. 12 שנים מאוחר יותר, נהרג גם אחיה השני, טייס הקרב רס"ן עמיחי בתאונת אימונים בגיל 28. איטקיס, עוסקת בימים אלו בשיתוף סיפורה האישי והכואב, במטרה לסייע ולחזק אנשים שהצטרפו לאחרונה למעגל השכול.
באשר לשאלה איך חיים לצד האובדן, היא השיבה: "קודם כל – הבחירה בחיים. בחירה על האופן בו אנחנו יכולים להגיב למקרים שקורים לנו בחיים, לשינויים הגדולים שעוברים עלינו, ביניהם גם אובדן. הבחירה צריכה לבוא מרצון פנימי של לבחור בחיים. ברמה הפרקטית, מה שלי מאוד עזר היה לחזור לסדר יום ושגרה מסוימת, כזו שנוטים ברגיל להתלונן עליה. כמובן, להיות יחד עם זה בהרבה חמלה כי החיים השתנו ומשתנים לצד האובדן כל הזמן, להכיל את הכאב ולא לצפות שהכול יחזור להיות כשהיה".
עוד הוסיפה, ואמרה: "ידעתי שאני רוצה לחיות את החיים שלי באור ולא בצל. לעזור להוביל את המשפחה שלי קדימה, לצעוד חזרה בדרך של חיים. בהתאם לזה, גם לצרף אליי כמה שאפשר את המעגלים הנוספים, את ארוסתו של עמיחי, חברים. אני נותרתי לבד".
בהמשך השיחה התייחס לזיכרונות שנותרו מאחיה. "לצערי מברק אני לא זוכרת הרבה. אני חושבת שזיכרונות בהכרח מתקשר לגודל הטראומה, והטראומה של ברק והאובדן שלו הייתה עבורי מאוד מטלטלת. מעמיחי אני זוכרת הרבה יותר". איטקיס סיכמה, ואמרה: "האובדן הוא סופי אבל מערכת היחסים שלי עם ברק ועמיחי ממשיכה להתקיים. הם איתי בכל כך הרבה רגעים בחיים".
