בשנים האחרונות, חודש נובמבר הוא חודש הקניות: סייבר מאנדיי, שבוע הרווקים הסיני, בלאק פריידיי, זה הפך לתופעה תרבותית, בזבוז כספים, חגיגה של המכורים לקניות, או, למעשה, גירוי פסיכולוגי של כל המכורים לקניות.אגב, לא רק להם, גם לאלה שלא ממש זקוקים למה שהם קונים. ההכרזה "הזדמנות!", "הנחות!" "כפל מבצעים !" ו"המחירים צפויים לעלות בינואר ואולי כבר בדצמבר!" והחשש שמא נפסיד. הלחץ ברשתות החברתיות, בטלוויזיה ובפרסומות ברדיו, והעיסוק בדילים ובקוד-קופון, נותנים את אותותיהם, וחלקנו נתפסים לפניקה ולקניות אימפולסיביות – שמא נפסיד.
לרוב מבצעים אלה אינם ממש במחיר נמוך, אלא בעיקר בחכמת השיווק: אם תרכוש תוך שעה – תקבל במחיר מאוד נמוך ושעון הספירה לאחור כבר מתקתק. או – נשארו רק עוד עשר יחידות! כל הקודם זוכה! מדגישים את החיסכון הגדול, דבר הנותן תחושה שהרווחנו כסף, למרות שלמעשה בזבזנו אותו. שלא לדבר על אלה שאפילו מכניסים את עצמם לחובות.
הצפייה בטלוויזיה ובמחשב מתוכנתת כך שתציף את מוחנו בדופמין, הורמון התגמול האהוב כל-כך, ונרגיש בכיף כי הרווחנו כסף. ממש כמו בלוטו או בקזינו וניצחנו את המערכת.
חלק מן האנשים הסובלים ממש מהתמכרות לקניות, קונים באופן כפייתי, גם ובעיקר מוצרים שאינם זקוקים להם, כי – אולי אצטרך? או – שיהיה בבית, לא יזיק. והרגש שמלווה את הרכישה הוא רגש של שליטה, ריגוש, אבל למעשה הוא ממלא חסר. חסר אחר. חסר פנימי בנשמה. חסר באהבה, או חיבור לעובדה שלא קיבלנו מתנות שרצינו כשהיינו ילדים, חסר בחום, סתם שעמום או עוד מגוון של חסכים. לא צריך אפילו לשלם בכסף! נותנים מספר כרטיס, מגהצים חתיכת פלסטיק והתחושה הפסיכולוגית היא שזה חינם.
ברגע שרכשנו את המוצר, כבר הוקל לנו. מצב-הרוח משתפר, שמחה על שיש לי מה שאני חושב שרציתי, וקרוב לוודאי שאם לא הייתי רואה את הפרסומת, לא היה עולה בדעתי לרכוש את המוצר הזה כלל.ואז, אחרי שהזמנתי וחייבתי את כרטיס האשראי, אני מרגיש מרוצה ומתוגמל.הדופמין חוגג במוח, אבל, כמנהגו, לתקופה קצרה. אנחנו זקוקים לעוד מנת-סם. במקרה זה, עוד "מנת שופינג". כאמור, לרבים קניות הן דרך לברוח מבדידות, עצב, פנימי, דיכאון, מצבי-דחק וחוויית חוסר שייכות אמיתית או דמיונית. קיים פער עצום בין מה שאנחנו רוצים כי "נדלקנו עליו", למה שאנחנו צריכים, ולפעמים, כאשר החבילה מגיעה, אנחנו פותחים אותה, מקבלים עוד "השפרצת דופמין", משאירים את החפץ באיזו פינה ולא משתמשים בו עד עוד שנה או שנתיים כאשר הוא מתגלה באופן אקראי. מניסיון אישי – אם אני באמת זקוק למשהו, אינני ממתין לנובמבר, ואם אני רוצה מבצע, אני מבקש מילדיי לבדוק ברשת ומשיג אותו במחיר זול יותר מאשר בנובמבר.
קניות, ברגע שהן תחליף להבנה פסיכולוגית של עצמנו, לשאלה מדוע אנחנו רוכשים והאם זו הדרך שלנו לתקן את הנפש ולפצות על החסר, יכולות בסופו של דבר להביא לתחושת-ריקנות גדולה עוד יותר. אז לפני שאתם רוכשים משהו במבצע ובהזדמנות כי נותרה עוד שעה או נשאר עוד יום, בדקו עם עצמכם האם באמת אתם זקוקים לאותו מוצר או שאתם מנסים לסתום חלל גדול הפעור בנפש.
