מי אנחנו, למעשה? מה היא הזהות שלנו? מה אנחנו כפרטים? אנחנו, קודם כל, סך הזיכרונות והרצונות שלנו. זיכרונות של מה שעשינו ומה שאולי לא עשינו, ורצונות אותם אנחנו זוכרים ומה שאנחנו עוד רוצים לעשות, למה אנחנו רוצים להגיע. ככל שאנחנו מתבגרים, שלא לומר מזדקנים, אנחנו יותר זיכרונות העבר מאשר תוכניות לעתיד.
חוץ מהזיכרון האישי, האינדיבידואלי והאוטוביוגרפי של כל אחד ואחד מאיתנו, קיים גם זיכרון קולקטיבי של קבוצת אנשים, של זוג, משפחה, ושל עם. זיכרון זה קשור לאנשים נוספים ולמתווכים כמו היסטוריונים, מורים, אגדות-עם והתקשורת. הזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם היהודי שעבר אסונות, עליות ומורדות לאורך כל ההיסטוריה, מוטמע בנו, מקשר בינינו ומתערבב עם הזיכרון האוטוביוגרפי שלנו.
הפסיכולוג קארל גוסטב יונג, תלמידו, ולימים יריבו של זיגמונד פרויד, דיבר על תת-מודע קולקטיבי שהוא למעשה הזיכרון הקולקטיבי שלנו כבני-אדם וכעם, וכחלק מן התרבות המשותפת שלנו. הזיכרון הקולקטיבי עובר בסיפורים מאב לבן, בספרי-הלימוד, בספרי-ההיסטוריה ובמסורת של העם. לנו, כעם היהודי, יש בזיכרון הקולקטיבי הרבה צרות ואסונות שליוו אותנו, החל ממצרים העתיקה דרך רדיפות יהודים בכל התקופות, פרעות, אינקוויזיציה, והגרוע מכל – השואה. אפילו המשפט "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו" טבוע בזיכרון הקולקטיבי שלנו.
חשוב לזכור – לזכור את השואה שעברה על עמנו, האירוע הטרגי ביותר שחווינו כעם לפני כשמונים שנה ונצרב בתוכנו, ואת האסון שקרה לנו לפני שישה חודשים.
* *
ההפגנות האיסלמיות-אנטישמיות מתפשטות באוניברסיטאות בארה"ב כאש בשדה-קוצים. למעשה לא רק שם, גם באירופה, ברמה זו או אחרת. לכאורה, הסטודנטים המוסלמים ותומכיהם האינטליגנטים מנסים להיראות כתומכים בקורבנות של הפלישה הישראלית לעזה, אבל רובם לא מבינים במה מדובר, וחלקם לא מאמינים, או לא רוצים להאמין, למעשי-הרצח, האונס, ההתעללות שבצעו אחיהם בשבעה באוקטובר, ומכחישים את שנעשה.
לשיטתם, זו תעמולה ישראלית ורוב המצטרפים אליהם אפילו לא יודעים על איזה נהר ועל איזה ים הם קוראים את קריאות ההסתה שלהם. הם אינם מבינים, שלמעשה, בקריאתם להקמת מדינה פלסטינית בין הנהר לים – הם קוראים להכחדתה של מדינת-ישראל. לצערנו ישנם גם מרצים יהודים אנטי-ציוניים שמצטרפים לקריאותיהם. המערביים שנהנים להתעטף בכפייה ודרכה לצעוק את צעקותיהם האנטישמיות, מצטרפים כעדר שבחסותו הם יכולים לפרוק את האגרסיות והתסכולים שיש להם כלפי העולם, כלפי היהודים, כלפי אמריקה ואולי גם כלפי כישלונם האישי ואולי אף היחסים עם ההורים.
העולם המערבי, בעיקר ארה"ב, שוודיה, גרמניה, בריטניה וצרפת מתחיל להבין שגם אצלם מתחילה התנועה האיסלאמית הגדולה, שמטרתה – השלטת שלטונה של החליפות האיסלאמית בכל העולם. כבר למעלה מעשר שנים שארגונים אקדמיים באוניברסיטאות יוצאים נגד ישראל ונגד מדענים ישראליים. חלקם אף מביעים את דעתם במהלך השיעורים לסטודנטים, מראים את ישראל כמדינה קולוניאלית ונראה שהנהלות האוניברסיטאות משתפות פעולה בצורה מלאה, או באופן אקטיבי או פשוט בהעלמת-עין, במקום להגן על הסטודנטים היהודים – דבר שהיה מצופה מהם.
יש האומרים שאחרי כל דבר רע מסתתר משהו טוב. אולי כדאי שממשלות העולם הנאור יבינו כי מה שקורה עכשיו אצלם במינון קטן, ילך ויגדל לממדים מפלצתיים והאיסלאם ישתלט על מדינותיהם כפי שניתן כבר לראות בערים שונות ברחבי אירופה.
