מאז הוצאת ספרו של הד"ר אבישי בן-חיים, שהחזיר מחדש את המתח בין ספרדים לאשכנזים ודחף את משנתו המפלגת, חלו שינויים ברורים בחברה הישראלית. נושא שנראה היה לרוב האזרחים כי כבר נעלם מן העולם ונשאר נחלת העבר, הפך שוב למוקד השיח הציבורי. הגענו סוף-סוף למצב שבו יוצאי ארצות המזרח והמערב התחתנו זה עם זה במשך שני דורות, וכבר מזמן לא מדובר על זהות "ספרדי" או "אשכנזי", למעט במגזר החרדי. אך אז הגיע בן-חיים, ושוב החזיר את הפילוג והשסע לשיח.
שוב ושוב הוא פתח את מורסת האפליה והתסכול של העולים הספרדים ביישובים האשכנזים, והעולים האשכנזים ביישובים הספרדיים. במגזר החרדי, גזענות זו עדיין קיימת באופן ברור. ישנה הפרדה ברורה בין "אלה משלנו" ל"אלה לא משלנו". ישנם אלה שניתן להתחתן איתם, ואלה שחס וחלילה לא. אלה ילמדו בבתי הספר שלנו, ואלה – שיקימו להם בתי ספר משלהם.
השבוע נפתחה שנת הלימודים, וחלק גדול מהתלמידות הטובות והמוצלחות, בעלות ציונים גבוהים, לא יכלו להיכנס לבתי הספר של האשכנזים בגלל צבע עורן או שם משפחתן, ובתחילת השנה הן נשארו בבית. שם, בבתי הספר האשכנזיים, קיים "נומרוס קלאוזוס" – ואני לא בחרתי במונח זה במקרה – שמטרתו למנוע, חס וחלילה, נוכחות של יותר מ-33% נערות ספרדיות. כנראה שמקומות אלה שמורים לחברי הכנסת הספרדים ול"אצולה" הספרדית. כמעט כל חברי הכנסת והמנהיגים הספרדיים, כולל הרב דרעי, שולחים את ילדיהם ונכדיהם למוסדות אשכנזיים. זה מכובד, זה הופך אותם ל"סוג א'", ומבטיח שידוך טוב יותר ועתיד מזהיר יותר.
בירושלים ובבית שמש שבתו עשרה מנהלי בתי ספר אשכנזיים כי כפו עליהם, רחמנא ליצלן, לקבל בנות חרדיות ספרדיות. לשיטתם, בנות אלו עלולות "לקלקל" את האשכנזיות. למרות שמשרד החינוך שיבץ תלמידות ספרדיות בבתי הספר האשכנזיים, המנהלים לא הסכימו לקבלן, ובסוף, בלחץ הרשויות, הציעו לפתוח כיתה "מיוחדת" לבנות הספרדיות – כן, כיתה נפרדת. חבר הכנסת משה גפני טען כי ש"ס יכולה לפתוח בתי ספר לבנות ספרדיות במערכת החינוך העצמאית שלה. עדיין בשנת 2025, החרדים האשכנזים מנציחים את הגזענות ואת ההפרדה, וזה לא רק בבתי הספר. ש"ס מבטיחה לטפל באפליה, ואולי אף לשם כך נוצרה, אך אינה עושה דבר. נכדיו ונכדותיו של דרעי לומדים, כמובן, בבתי ספר של אשכנזים. זו תופעה מכוערת, וייתכן שרק הפעלת כוח כלכלי תעביר אותה מן העולם.
***
פתחתי ברכב את הרדיו תוך כדי תכנית, ושמעתי את אחד הדוברים, שלא זיהיתי את קולו, שהגיב על המשט הגדול לעזה המתוכנן לצאת מנמל ברצלונה. הזדהיתי עם דבריו ואני רוצה לחזור עליהם ולהגיב. הוא הציע להודיע לאנשי המשט שהם נכנסים לאזור לחימה על אחריותם. לתת להם להיכנס, לפרוק את הסחורה, ואז להפגיז את הסירות. רעיון טוב, אך מסוכן, אני אומר. רעיון טוב – שישארו בעזה. אם באמת ובתמים באו לעזור וברצונם לסייע, שישארו לעזור.
זו גישה חדשה להתמודדות עם משטים. במקום לעצור את המשט בדרך אלימה או דיפלומטית, ננהג בשקיפות, ונודיע להם שזה על אחריותם. אם יבחרו להמשיך, נאפשר להם לרדת, אך לא לחזור, בהנחה שאם אכן מטרתם אמיתית – עזרה ולא פרובוקציה – הם ודאי ישמחו להישאר ולעזור. לא חייבים להפגיז את הספינות; אפשר לחבל בהן ולגרום להן להיות לא כשרות לשוט. סביר שחבלה כזו תקים עלינו את זעמו של העולם, אבל נתמודד. כך השטים יקחו אחריות על עצמם ועל מעשיהם, ואם מטרתם היא פרובוקציה פוליטית – שיתמודדו עם התוצאות וישאו באחריות, ואנחנו נסיר את העימות הצפוי בין צה"ל לאנשי המשטים.
