ביום שלישי, פעמיים כי טוב, צפיתי בשידור הדיון בבית-הדין הגבוה לצדק בירושלים. אמרתי "פעמיים כי טוב"? זה לא היה אפילו עשירית מן הטוב, שלא לומר רע. רק פתח כבוד השופט יצחק עמית את פיו, ומיד שוסע בקריאות מן הקהל, ואין כוונתי להורים השכולים שנכחו באולם. התנהגות כזו, בלשון המעטה, אינה הולמת את המעמד ואת המקום שבמדינה דמוקרטית, לפחות בעיניי, הוא מקודש.
במסגרת מקצועי ביקרתי במהלך השנים פעמים רבות בבתי-משפט כעד מומחה, או מטעם בית-המשפט או מטעם אחד הצדדים, ובכל בתי-המשפט, בכל היררכיה שהיא, יש נהלי דיבור והתנהגות הידועים והמוכרים לכל אחד, קל וחומר לעורכי-דין: לא קוראים קריאות-ביניים ובוודאי שלא מתפרצים לדבריו של השופט ולא משסעים אותם. זו התנהגות חריגה, לא מקובלת ולא תרבותית, ולדעתי יש בה מידה של פתולוגיה התנהגותית.
האירוע החריג והדוחה גרם לי מיד להיזכר בלימודיי בתחום הפסיכופתולוגיה והפרעות אישיות פסיכו-סוציאליות, מה שנקרא בעבר פסיכופתיה או סוציופתיה. אם ניכנס לרזי הפסיכיאטריה – ההבדלים הם בהיבט ההתנהגותי. בהפרעות אלו דפוסי ההתנהגות מתאפיינים באימפולסיביות, התנהגות אגרסיבית, הפרת נורמות התנהגותיות חברתיות ופגיעה ברגשותיהם של אחרים.
הלוקים בהפרעה זו דואגים בדרך-כלל לעשות רושם באמצעות הפחדה או אלימות, (פיזית או מילולית), הם מדברים מהר ובשטף, מזלזלים באחרים, מפגינים יהירות ואינם חשים רגשות-אשמה כלפי אלה שנפגעו מהתנהגותם.
התנהגות אנטי-חברתית זו מתאפיינת גם בהתנהגות מניפולטיבית, לחלק מהלוקים בה קשה להתמיד ולתחזק קשר חברי או זוגי וחלקם מובטלים או גרושים או אף מסכנים את עצמם בהתנהגותם. חלקם מעוותים את המציאות, רואים אותה אך ורק דרך המשקפיים שלהם עצמם ולעתים שופטים אותה בליווי גוון פרנואידי. בעקבות זאת הם מגיבים באימפולסיביות ותוקפנות לפרובוקציות או לאנשים המתנגדים לדעתם – כל זאת במטרה לקבל רווח משני, כוח ושליטה.
ממצאים אחרים שנזכרתי בהם הם מצבי מאניה והיפומאניה המתאפיינים , כאמור, בשטף דיבור רם וקולני ולרוב גם חסר-מעצורים, שאינו מאפשר לעומד מולם להחדיר ולו מילה אחת. מצבים אלה אופיינים גם לאנשים בעלי אישיות נרקיסיסטית ותיאטרלית הזקוקה תדיר לתשומת-לב ובו בזמן היא גם אגוצנטרית ומגיבה בזעם מול חוסר התייחסות לדבריהם. הנרקיסיסטים, בניגוד לסוציופתים שלא איכפת להם מה חושבים עליהם, דווקא מחפשים אהבה, התייחסות והערצה.
אינני בא, חלילה, לרמוז על אבחנה פסיכו-פתולוגית אצל אדם זה או אחר. זו פשוט אסוציאציה חופשית שעולה ומסתובבת במוחי הקודח.