בזמן שכולם מחפשים את זריקת הפלא הבאה, המדע חוזר לעיתים למקורות הכי בסיסיים של התזונה שלנו. מחקר חדש שפורסם לאחרונה מעלה שאלה מרתקת: האם זרעי צ'יה יכולים להשפיע על המוח שלנו בצורה דומה לתרופות ההרזיה המודרניות?
במשך שנים אמרו לאנשים עם עודף משקל ש"הכל בראש" ושהבעיה היא מחסור בכוח רצון. פרופ' קרסו ביקש לעשות סדר: "זה לא עניין פסיכולוגי, זה עניין פיזיולוגי. השמנה היא משחק של הורמונים ושל אזור במוח שנקרא היפותלמוס – המרכז ההורמונלי שאחראי על ויסות הרעב והשובע".
המחקר החדש, שבוצע בשלב זה על מודלים של עכברים, בחן את ההשפעה של קמח ושמן צ'יה על שני הורמונים מרכזיים: גרילין (הורמון הרעב) ולפטין (הורמון השובע). החידוש המרעיש במחקר נוגע לתחום האפיגנטיקה. כולנו נולדים עם מטען גנטי מסוים, אך תנאי הסביבה והתזונה יכולים לקבוע אילו גנים "יופעלו" ואילו "יושתקו".
מסתבר שאצל אנשים עם תזונה לקויה, המוח הופך להיות פחות רגיש להורמון הלפטין (הורמון השובע). המוח פשוט "מפסיק לשמוע" את האות שאומר לנו שאנחנו מלאים. כאן נכנסים זרעי הצ'יה לתמונה: המחקר מצא כי צריכת צ'יה הופכת את המוח לרגיש יותר ללפטין. בכך, הצ'יה מחקה במידה מסוימת את פעולתן של תרופות כמו אוזמפיק או וויגובי, שעובדות על מנגנונים דומים של שובע במוח.
אז כמה צ'יה צריך לאכול?
לפני שאתם רצים להחליף את כל התפריט בזרעים קטנים, חשוב לשמור על פרופורציות. פרופ' קרסו הדגיש שצריכת צ'יה כשלעצמה, ללא שינוי תזונתי כולל, היא לא פתרון קסם. עם זאת, לצ'יה יש יתרונות בריאותיים מוכחים. היא עשירה בחומצות שומן חיוניות. עתירה בסיבים תזונתיים, העוזרים לתחושת מלאות בקיבה. כמו כן, ניתן לשלב אותה בקלות כפודינג צ'יה עם קקאו, בתוך מאפים או ביוגורט.
בשורה התחתונה: המדע מוכיח שוב שהאוכל שלנו הוא לא רק קלוריות, הוא "מידע" שעובר למוח ומשנה את הפיזיולוגיה שלנו. זרעי הצ'יה הם אולי לא זריקת הרזיה, אבל הם בהחלט כלי עוצמתי שיכול לעזור למערכת ההורמונלית שלכם לעבוד לטובתכם, ולא נגדכם.
ניתן לשלוח שאלה בעמוד זה. שאלות נבחרות ייענו על ידי פרופ' קרסו, והתשובה תתפרסם גם באתר זה.
