שאלה
אני מודאגת מאוד ממצב צלקות קלואידיות חוזרות ונשנות אצל בתי, צלקות הגורמות לה כאב יומיומי ואי נוחות אסתטית משמעותית, במיוחד כחיילת פעילה. ניסינו בעבר מגוון טיפולים, כולל הזרקות סטרואידים ולייזר, אך ללא הטבה משמעותית. מהן הסיבות העיקריות להיווצרות צלקות קלואידיות, ומדוע הן נוטות להיות כה עמידות לטיפול? האם הסרה כירורגית של הצלקת היא אופציה יעילה במקרים כאלה, ומהם הסיכונים הכרוכים בכך, במיוחד לאור הנטייה להישנות? אילו טיפולים מונעים קיימים ומה חשיבותם להצלחת ניתוח כזה, ועם איזה מומחה כדאי להתייעץ לגבי מסלול הטיפול המומלץ?
תשובה
אני מבין את הקושי, הכאב היומיומי והתסכול שאתן חוות נוכח היעדר הטבה משמעותית בצלקות הקלואידיות של בתך, למרות הטיפולים שנעשו. המצב שתיארת, במיוחד אצל חיילת המשרתת וסובלת מכאב יומיומי ואי-נוחות אסתטית, אכן מצריך התייחסות מעמיקה.
צלקות קלואידיות (ולעיתים גם צלקות היפרטרופיות) הן צלקות המתאפיינות בגדילת יתר של רקמת הצלקת מעבר לגבולות הפצע המקורי. הן נוטות להיות בולטות, עבות ובעלות מראה אדום או סגול. הן עלולות להיות מגרדות וכואבות, בנוסף למטרד האסתטי שציינת. ההיווצרות שלהן קשורה לנטייה אישית ולעיתים גם לרקע גנטי/משפחתי המעודד ייצור יתר של קולגן בתהליך הריפוי.
הטיפול בצלקות מסוג זה אכן מורכב ומאתגר, וכולל מגוון גישות, כפי שכבר התנסיתן. הטיפולים השכיחים כוללים: הזרקות של סטרואידים (לרוב קורטיקוסטרואידים): מוזרקים ישירות לתוך הצלקת כדי לדכא את תהליך הגדילה והדלקת. טיפולים בלייזר שונים: מטרתם לשפר את המראה, המרקם והצבע של הצלקת. טיפולים מקומיים: כמו יריעות סיליקון או חבישות לחץ, המסייעים להפחית את נפח הצלקת ולרכך אותה.
במקרים בהם טיפולים שמרניים אלו אינם מביאים לשיפור מספק, או כאשר הצלקת גדולה, בולטת וגורמת סבל משמעותי, האופציה הטיפולית שעשויה להיות רלוונטית היא הסרה כירורגית של הצלקת (כריתת הצלקת). עם זאת, חשוב ביותר להבין את הנקודה הקריטית הבאה: קיימת נטייה אישית, ולעיתים גם רקע גנטי/משפחתי, ליצירת צלקות קלואידיות והיפרטרופיות. לצערי, נטייה זו עלולה לגרום להישנות הצלקת, לעיתים אף גדולה יותר, גם לאחר הסרתה הכירורגית. מסיבה זו, ההצלחה של ניתוח לכריתת צלקת קלואידית תלויה במידה רבה מאוד בטיפול המונע שנעשה מיד לאחר הניתוח ובאופן עקבי.
טיפול מונע לאחר ניתוח כולל לרוב שילוב של מספר שיטות: שימוש מיידי ומתמשך במשחות ייעודיות: כגון משחות סטרואידים או משחות סיליקון. חבישות לחץ ו/או יריעות סיליקון: מופעלות על האזור לאחר הניתוח למשך תקופה ארוכה. סדרת הזרקות סטרואידים או טיפולים נוספים: המתחילים סמוך מאוד למועד הניתוח, לעיתים עוד לפני ריפוי מלא של הפצע.
פרוטוקול טיפולי צמוד וקפדני זה, החל מרגע סגירת הפצע הניתוחי, הוא הכלי המשמעותי ביותר שיש לנו כיום להפחתה משמעותית של שיעור הישנות הצלקת. במקרים רבים, שילוב נכון של כריתה כירורגית יחד עם טיפול מונע אגרסיבי ומיידי מביא לתוצאות טובות יותר ומשפר את הסיכויים לעור חלק יותר ופחות כואב. בהתחשב במצב שתיארת ובכך שטיפולים קודמים לא הניבו תוצאות, ייתכן ששווה לבחון שוב את האופציה הכירורגית. מומלץ לפנות לרופא עור או פלסטיקאי המתמחה בצלקות, תוך שימת דגש מיוחד על התוכנית הטיפולית שתיושם באופן מיידי וקפדני לאחר הניתוח, כדרך למקסם את סיכויי ההצלחה ולמנוע הישנות.
