לעיתים קרובות אנחנו מסתייגים מן השונה מאיתנו, ולא מכבדים את זכות קיומו, מראהו או זהותו. מדוע?
בנושא זה עוסקת הצגה מעולה שראיתי לא מכבר בתיאטרון “הקאמרי”, ושמה “מי בעד?”.
זוהי קומדיה טרגית, אקטואלית בכל בית משותף, המשקפת את טבע האדם ואת החשש של חלק נכבד מאיתנו מאנשים הלוקים בבעיות נפשיות, אנשים עם זהויות שונות, ושיפוט שלהם על בסיס סטריאוטיפים, דעות קדומות, חוסר הבנה, חוסר ידע ופחד מהשונה.
ההצגה מבוססת על סרט ספרדי, וזכתה לעיבוד נהדר לעברית ולאקטואליה על ידי דוד בילנקה ורוני ברודצקי, שגם מפליאה בבימוי ההצגה. צוות השחקנים מוכשר ומענג.
ההצגה עוסקת באסיפת דיירים בבניין משותף, במהלכה מתכנסים הדיירים בדירתו של אחד מהם ודנים בשקיות זבל המושלכות בלובי, בשיפוצו ההכרחי של המקלט ובשאר בעיות רוטיניות ומשעממות של בית משותף – עם אותם טיפוסים שונים: נודניקים, טרחניים, צעירים ועכשוויים, והדינמיקה שביניהם.
לקראת סוף האסיפה פולט בעל הדירה שהוא עומד להשכיר את דירתו למתמודד נפש – ואז פורצים ועולים כל השדים, החרדות והפחדים, הסטיגמות והדעות הקדומות של הדיירים. הם אמנם שונים זה מזה, אבל חוסר הסובלנות משותף כמעט לכולם.
נוצר עימות חריף בין השכנים, סגירת חשבונות וחשיפות אישיות.
הנושא של אי-קבלת השונה בולט, כאשר הדעות הקדומות שנמצאות אי-שם בקרב רובנו עולות וצפות. ההצגה מציבה מולנו מראה ומכריחה אותנו להתבונן על פרצופנו האמיתי – כולנו נאורים, פתוחים ומכילים, עד שזה נוגע בנו באופן אישי.
או אז צצה ומתגלית הגזענות, שאצל חלק קיימת קרוב לפני השטח, ואצל חלק קבורה עמוק יותר.
זו הצגה שהצפייה בה היא הנאה צרופה, ופרצי צחוק מן הקהל מלווים אותה, ובו בזמן התוכן מעורר מחשבה – ואנחנו נדרשים לחשבון-נפש אישי.
***
קו אדום, אחד מני רבים, נחצה השבוע כאשר השר סמוטריץ’ השתלח ברמטכ”ל זמיר וביקר את התנהלותו.
אכן, לוחם דגול הוא בצלאל סמוטריץ’, רב-ניסיון בטקטיקה ובתורת הלחימה, כשהוא מכתיב לרמטכ”ל מה צריך להיות תפקידו של הצבא – ובמקרה זה: ניהול הסיוע ההומניטרי.
לדברי יודעי דבר, תקף השר את הרמטכ”ל במהלך הדיון בקבינט, והאשים אותו בכישלון ובהדלפות.
אני לתומי חשבתי, ועדיין חושב, שתפקיד הצבא הוא להילחם, להגן על המדינה – ולא לעסוק בחלוקות אוכל ובעניינים מנהלתיים של אוכלוסייה שחלקה עוינת.
לדעתי, חוסר כבוד לרמטכ”ל בזמן מלחמה – ועוד מצידו של שר שכולנו מכירים את ניסיונו הצבאי העשיר – מבזה את השר ולא את הרמטכ”ל.
זה האחרון הוכיח ומוכיח את כישוריו, ואין לי ספק שההתנהלות של השר נובעת מגישתו הפוליטית – הן כלפי הצבא, הן כלפי העברת האספקה לאוכלוסייה העזתית, כמו גם ניסיון לרצות את קהל תומכיו ההולך ומדלדל.
ויכוח כזה, בזמן הזה – כאשר החיילים שלנו נלחמים בעזה – ודאי שאינו תורם למורל ולרוח הלחימה שלהם.