השבוע אני שואל את עצמי בבושה, בכאב ובצער: איך הגענו למצב בו התורה הופכת מקלט לעבריינים? בשבוע ששוב אנו נחשפים למטעי-זיתים כרותים, שדות ורכוש שעולים באש ואלימות של פורעים מוסתים בעוד התגובה הציבורית והפוליטית נעה בין עצימת-עיניים ושתיקה רועמת לבין גמגום מביש, תמיכה ללא מילים – אני מבין שהבעייה העמוקה והמפחידה אינה בפורע-חוק בודד המכונה "עשב שוטה" שמצטייד באלה או בקבוק תבערה. הבעיה היא היד המלטפת, הגיבוי הרבני והכסות ההלכתית שמספקת לגיטימציה מוסרית לפשעים אלה.
פסיקות והתבטאויות הלכתיות מהסוג המיוחס לרב דב ליאור, המבטלות את איסור הגזל או פגיעה ברכוש כשמדובר בשכנים ערבים, אינן רק סילוף הלכתי, הן גזל מוחלט בלבוש תורני!
ההלכה היהודית עליה חונכתי, זו שלחמה דורות על איסור פגיעה בחפים מפשע, זו שבעצמה סבלה מהתעמרות וגזל, הופכת כאן במחי-יד למכשיר פוליטי כוחני. כשמכשירים פגיעה ברכוש הציבור הערבי בנימוקים נלוזים של מלחמה או נחלת-אבות, משמיטים את הקרקע המוסרית הבסיסית של התורה. הדיבר השמיני – "לא תגנוב". לעניות דעתי החילונית, אין כאן פסק הלכה שורשי אלא היתר עברייני שנועד לשרת אג'נדה לאומנית וליצור אנרכיה בשטח.
השאלה הראשונה הזועקת מהשטח היא איך יתכן שכאשר מדובר בפיגוע מצד מחבל ערבי, אפילו בודד, נזעקים כוחות הביטחון, מגייסים אמצעים מודיעיניים וכמעט תמיד לוכדים את המחבל תוך שעות או ימים ספורים, ואילו כאשר טרוריסטים יהודים מבית-היוצר של נערי-הגבעות עושים בכפרים הערבים ככל העולה על רוחם – הידיים כבולות, המצלמות "אינן פועלות" והתיקים נסגרים מחוסר ראיות. טוב שלא אמרו "מחוסר עניין לציבור".
התשובה כואבת אך ברורה – גיבוי וכיסוי פוליטי! כאשר השרים הממונים על מערכת האכיפה, ומנהיגי-הציבור המקומיים, מעניקים חסות ורוח גבית למעשים נפשעים אלה, אם בשתיקה ואם בהתנפלות חזיתית על השב"כ ועל המשטרה, הם מייצרים תמריצים ישירים להמשך ההשתוללות ולגיטימציה של הפשע. הפורעים יודעים שיש מי שיגן עליהם בכנסת, בתקשורת ובממשלה.
תופעה הרסנית זו היא השחתה חינוכית ומוסרית. המסר המועבר לדור הצעיר הוא שהחוק הישראלי והמוסר האנושי הם בגדר המלצה בלבד. כאשר מחנכים נוער ברוח זו ומספקים לו את הכלים המתירים לשרוף, לגזול ולפגוע בשם אידיאולוגיה, הנשק הזה יפגע בסופו של דבר בדרכו חזרה הביתה, אלינו, לחברה היהודית. עבריינות אינה נעצרת בקו הירוק. היא זולגת לתוך הארץ פנימה ומופצת לעיני העולם: תמונות של רעולי-פנים עם פאות וציציות מפליאים את מכותיהם בנשים ערביות ובאזרחים חסרי-ישע והגנה, בתים שרופים, ומטעי-זיתים עקורים מככבות בערוצי-טלוויזיה ובעיתונים מובילים ברחבי העולם, ומספקות את התחמושת היעילה ביותר לשונאי-ישראל, פוגעות בלגיטימציה של המדינה להגן על עצמה ומציגות את הציונות באור גזעני ומנשל.
ראוי לכל אותם רבנים ופוליטיקאים המכשירים אלימות זו שישאלו את עצמם – איך היו הם מגיבים לו יהודים בגולה היו מטרה להתנהגות כזו? אילו באחד מכפרי-אירופה היו קמים פורעים מקומיים ושורפים עסקים של יהודים (כפי שקרה השבוע בצרפת), כורתים את עציהם ומגרשים אותם מבתיהם ואדמתם בחסות אנשי-דת מקומיים, הרי היינו צועקים חמס, מדברים על אנטישמיות ועל פוגרום בחסות החוק.
איך הפכנו מאלה שסבלו מנחת-זרועם של פורעים בגולה לאלה המאפשרים ומכשירים פורעים שגדלו בתוכנו? אלימות נערי-הגבעות אינה "מחאה לגיטימית". זו עבריינות פלילית, גזענות וטרור לכל דבר ועניין! הכסות הרבנית הניתנת לה היא חילול שם-שמיים בפרהסיה, קבל עם ועולם.
הגיע הזמן שהחברה הישראלית, ובעיקר הציבור הדתי-לאומי המתון, יקיאו מתוכם את הגידול הפראי המגעיל הזה. ללא אכיפה דרקונית וללא עקירת-הגיבוי הרבני-פוליטי מהשורש – פורעים ישרפו לא רק את מטעי השכנים, אלא גם את היסודות המוסריים שלנו כפרטים, ושל מדינת-ישראל כולה.
