ביתי הוא מבצרי

פרופ׳ רפי קרסופורסם במעריב סופהשבוע,
גודל טקסט

https://raficarasso.co.il/ביתי-הוא-מבצרי/

העיקרון המשפטי של״ביתו של אדם הוא מבצרו״,  אינו סיסמה ריקה, אלא אבן יסוד בדמוקרטיה המעוגנת בסעיף לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. 

חופש הפרט והזכות לפרטיות נועד להבטיח לכל אזרח מרחב מוגן מפני שרירות-ליבו של השלטון - מקום בו הוא ומשפחתו מוגנים מעיניים זרות ומכוח-הזרוע. המשמעות של פגיעה בזכות זו מתחדדת כאשר כוח של 14 שוטרים פורצים ללא צו-חיפוש ,וללא צו מעצר לביתו של רופא ערבי, רעייתו ההרה וילדיהם הקטנים תוך תיעוד ההליך במצלמות והדלפת הצילומים לעיתונות. פלישה כזו מערערת את תחושת-הביטחון הבסיסית, משפילה את הדיירים ומפחידה אותם בתוך מרחבם האינטימי ביותר, ושולחת מסר מרתיע של כוחנות ואובדן ההגנה המשפטית. 

פלישה לבית מנפצת את תחושת הביטחון הבסיסית, שכן המרחב הפרטי, האינטימי והמוגן הופך באחת לזירת-סכנה וחוסר-אונים. החוויה מותירה צלקת טראומטית של אובדן-שליטה, דריכות מתמדת וחוסר-אימון בשלטון שמרשה לעצמו לפלוש בגסות ובכוחניות, ללא צו משפטי. ההסרטה מעצימה את הפגיעה הנפשית, היא מקבעת את רגעי-ההשפלה והחדירה לפרטיות כתיעוד נצחי, ומעוררת חרדה מתמשכת מפני חשיפה ושימוש לרעה ברגעים האישיים הפגיעים ביותר. 

לעניות דעתי, הכלל בישראל מבחינה חוקית ברור! חיפוש בבית פרטי מחייב צו של שופט. הפקודה לסדר הדין הפלילי מתירה חיפוש ללא צו רק בחריגים קיצוניים ודחופים, כגון חשש ממשי לביצוע פשע חמור באותו רגע, מרדף חם אחרי חשוד שנמלט לבית, קריאה לעזרה מתוך הבית או הדירה, או מתן ״הסכמה מודעת״ של בעל-הבית, לאחר שהוסבר לו מפורשות שזכותו לסרב! במקרה הנוכחי לא התקיימו חריגים אלה - למיטב ידיעתי. 

אגב, גם לשב״כ אין היתר גורף לפרוץ לבתים כראות-עיניו. פעילותו כפופה לחוק השב״כ, לאישורים משפטיים חמורים ולצווים יעודיים בעבירות ביטחון מוגדרות, ובוודאי שאינה מקנה סמכות לפשיטה משטרתית המונית ומצולמת ללא עילה חוקית במקרה שברור שניתן היה לדחותו בשעה-שעתיים עד לקבלת הצו ומתן הסבר למשפחה. 

ואם במצלמות עסקינן, נוהלי-המשטרה מחייבים הפעלת מצלמות-גוף במהלך מפגש עם אזרחים כדי להבטיח שקיפות ולמנוע אלימות, אולם תיעוד חזותי בתוך בית פרטי, בוודאי כאשר מדובר בבני-משפחה שאינם חשודים ובקטינים - חייב להיעשות במידתיות ותוך שמירה על צנעת-הפרט. אבל כאשר מצלמות מופעלות כחלק מחיפוש נעדר-סמכות, התיעוד הופך מכלי להגנת האזרח לאמצעי של פגיעה נוספת בפרטיותו. 

הסכנה בהפרת חופש הפרט אינה נעצרת בדלת ביתו של אותו רופא. ברגע שרשויות האכיפה מרשות לעצמן לעקוף את הביקורת השיפוטית בשם נוחות מבצעית או חשד עמום - הסכר נפרץ. 

חברה שמוותרת על צו-חיפוש ועל הגנה של חפים מפשע בתוך ביתם, תגלה במהירה כי חירותו של כל אזרח הופכת מוגנת על-תנאי בלבד. בזמן כתיבת שורות אלו נמסרשמפכ״ל המשטרה הורה לחקור במיידי את האירוע ולהגיש לו מסקנות בתוך שבוע. 

אמנם, ההנחיות היו צריכות להינתן שבוע קודם, אבל מוטב מאוחר…

אשמח לקרוא ולצפות באם יהיו מסקנות ועונשים - או חיפוף וטיוח. 

שיתוף:פייסבוק