מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב שופך אור על אחת התעלומות הוותיקות בעולם הדיאטה והכושר: מדוע פעילות גופנית מאומצת לא תמיד מתורגמת לירידה משמעותית במשקל. פרופ' רפי קרסו, שהתארח באולפן, הציג את הממצאים והסביר את ההשלכות שלהם.

"קודם כל צריכים להגיד שפעילות גופנית היא מאוד מאוד חשובה", פתח פרופ' קרסו את דבריו, אך הוסיף שיש להתייחס בזהירות לציפיות לגבי שריפת קלוריות. על פי הממצאים, החוקרים גילו מנגנון פיצוי מעניין בגוף: "כשאתה עושה פעילות גופנית מאומצת ושורף, נגיד אם אתה הולך במשך שעה אתה שורף 210 קלוריות, אז לאחר מכן אם תעשה עבודה אחרת תחסוך פחות קלוריות". פרופ' קרסו המחיש את הנקודה בדוגמה: "אם אני הולך ועושה ספונג'ה בבית וזאת עבודה ששורפת 100 קלוריות, אם אני קודם עושה פעילות גופנית ומבזבז 300 קלוריות, הגוף בתהליך שנקרא הומיאוסטזיס – יגרום לי בעבודה שאני עושה אחר כך לבזבז פחות קלוריות".

מקור התופעה, לדבריו, הוא אבולוציוני. "באבולוציה שלנו לא היה אוכל, ואנשים היו רצים ולא היו רכב ולא היה אוטו ולא היו מטוסים. אנשים היו רצים ובורחים מחיות והיו מוציאים הרבה אנרגיות, אבל היו צריכים לשמור על הקלוריות". המנגנון שהתפתח לאורך הדורות שומר על הגוף מפני בזבוז אנרגיה – ופועל גם בעידן השפע של ימינו.

עם זאת, פרופ' קרסו הדגיש שאין לפסול את הפעילות הגופנית. "אתה עושה פעילות גופנית, אתה אמנם מוריד שומן אבל אתה מעלה מסת שריר". לדבריו, גם המשקל עצמו אינו מדד מספיק טוב, מאחר שהוא אינו מבחין בין רקמת שומן לרקמת שריר.

לעניין הקלוריות, פרופ' קרסו סיפק פרספקטיבה מעוררת מחשבה: "אם אתה הולך שעה על מסלול הליכה במהירות גדולה, אתה יכול להפסיד 250 קלוריות. אם אתה מאוד מאוד שמן – 300 קלוריות. בורקס אחד יכול להגיע ל-500 קלוריות, סנדוויץ' חצי סנדוויץ' זה 200 קלוריות, בקבוק קולה זה 300 קלוריות".

המסקנה הנובעת מכך ברורה, לדבריו: "האיזון הוא קלורי. אם אתה אוכל פחות קלוריות אתה תרד, אבל הדרך להרזות, להרוויח קלוריות או להפסיד קלוריות, היא לא על ידי פעילות גופנית. סך הכל, בגלל האבולוציה שצריכה לשמור על האנרגיה בגוף, פעילות גופנית לא מורידה הרבה קלוריות, לא מורידה הרבה במשקל. וכל הקלוריות שהיא מורידה – היא חוסכת בפעילות גופנית שאתה עושה לאחר מכן".