אני יודע שכבר כתבתי על נושא דומה בעבר, אבל איני יכול להירגע, ואני ממשיך לרגוז ולהתמרמר על אירועי האלימות הלאומנית ופגיעה
אבל לא מדובר באירוע נקודתי. לצערי הגדול, הגבול שבין נבחרי-ציבור, כוחות הביטחון והחוק הולך ומטשטש ומותיר, ובצדק, את מדינתנו חשופה לביקורת בינלאומית חסרת-תקדים בחריפותה. דובר צה"ל האשים, אמנם, ובצדק, את ח"כ צבי סוכות וצוותו בכך שפעלו באופן, ואני מצטט, "שקרי ומניפולטיבי" תוך ניצול חסינות פרלמנטרית וזכות לסיור מתואם כדי לאלץ את הצבא, שנמצא בחוסר כוח-אדם, להקצות כוחות כדי להגן עליו, תוך שהוא מבריח כלי-ניפוץ במכוניתו בידיעה שחסינותו מונעת חיפוש במכונית, וכל זאת כדי לבצע מעשה ונדליזם ונטילת-החוק לידיים. התנהגות כזו משדרת לתושבים המקומיים ולעולם כולו כי צה"ל אינו צבא מקצועי אלא זרוע ביצועית של הימין הקיצוני שנציגיו פועלים בברבריות, באכזריות, בתאוות-רצח וריקוד על דם תוך איבוד צלם-אנוש מחד ואיבוד צלם המשטר והממלכתיות מאידך.
כיהודי חילוני אני מודע לצווי התורה. עשרות פעמים נכתב "וגר לא תונה ולא תלחצנו"…. "כי גרים הייתם בארץ מצריים". זה המבחן המוסרי העליון שלנו כיהודים. פגיעה ברכוש, שריפת בתים והטלת-אימה על משפחות, נשים וילדים במיטתם היא היפוך מוחלט של הצדק והמוסר היהודי וזה חילול-השם. התנהגות שאינה שונה מזו שעמנו חווה בשנות הארבעים של המאה הקודמת באירופה. אירועים אלה מייצרים פרדוקס כואב שבשם הרצון להפגין עוצמה יהודית הפורעים מחלישים את המדינה, מבזים את תורת-ישראל ומעניקים לאויביה נשק הסברתי נגדה.
כחברה חפצת-חיים ומוסרית יש להוקיע תופעה זו, לא רק בגלל מה שיגידו בעולם, אלא בעיקר תוך ציווי פנימי עמוק שנוכל להביט על עצמנו כעם במראה. לא זו דרכה של תורתנו, אבל אם נציגי-הכנסת מצפצפים על החוק והפוליטיקה שותקת, משהו כאן רקוב בבסיסו.
